תאגיד במקום בית ספר

כמה הערות ראשוניות בעקבות "המהפיכה החינוכית" של דו"ח דוברת. (הקובץ בן 111 עמודים).

אכן מדובר במהפכה אולם מדובר במהפיכה ניהולית כלכלית אנטי חינוכית. זה לא מקרי שבראש הוועדה עומד יושב ראש תאגיד ישראלי והדו"ח נפתח בציטוט מתוך דברי יושב הראש לשעבר של חברת IBM.

האידיאולוגיה המרחפת מעל הדו"ח היא אידיאולוגית השוק שעיקריה התייחסות לבתי הספר יותר ויותר כאל יחידות כלכליות יצרניות המתחרות ביניהן על פי כללי תחרות כלכליים.

על פי הדו"ח בתי הספר ייהנו ממידה רבה של אוטונומיה כלכלית ניהולית בניהול וגיוס משאבים כאשר המנהל הוא דמות אוטוריטרית בעלת סמכויות נרחבות מאד, להורים למורים ולתלמידים אין שום מקום בקביעת אופיו של בית הספר.

הוועדה ממליצה להעניק את כל הסמכויות למנהל, הוועדה דחתה את הרעיון שלבית הספר יהיה ועד מנהל הכולל נציגי קהילה, מורים הורים ותלמידים (זה כנראה דמוקרטי מידי ולא יעיל). המנהל הכל יכול ייהנה, בין היתר, מסמכות להחתים שיעור קטן של מורים על חוזה עבודה אישי שלא על פי ההסכמים הקיבוציים. זו כמובן טקטיקת "רגל בדלת" התחלת יצירת שני מעמדות בחדר המורים. הניסיון הישראלי מלמד ששיעור החוזים האישיים רק הולך וגדל עם השנים וכוחה של העבודה המאורגנת הולך וקטן. (ראו לדוגמה את מה שהתרחש בענף העיתונות).

הוועדה ממליצה על מדיניות פתיחת אזורי הרישום. כלומר תחרות בין בתי הספר. בתי הספר יתחרו ביניהם על התלמידים, בדרך כלל בתי הספר מעדיפים תלמידים "חזקים", את "החלשים" הם משאירים לבתי הספר האחרים. הוועדה מדברת על "בחירת הורים מבוקרת" גם כאן הניסיון מלמד שאין בקרה בישראל לא בחינוך ולא במערכות שלטוניות אחרות, במסגרת התחרות מנהלי בתי הספר ימצאו דרכים יצירתיות למיין את "החלשים" אל מחוץ לשערי בית הספר. (אגב בדו"ח בוטלה מדיניות "כור ההיתוך" - האינטגרציה, כלאחר יד, היא חוסלה על ידי הכרזת הוועדה על ביטול חטיבות הביניים).

בתי הספר יהפכו מעתה למכווני תוצאות הכל יימדד ויוערך בסרגל כמותי. לא רק הישגים לימודים גם התנהגות ואפילו הפנמת ערכים. הוועדה כל כך אובססיבית בעניין המדידה עד כדי כך שהיא ממליצה להעריך בתי ספר על פי סטנדרטים ערכיים כגון יושר, אמינות והתחשבות בזולת (מעניין יהיה לראות את סרגלי המדידה המדעיים הללו). למרות ריטוריקה מרשימה של הדו"ח אודות מחשבה עצמאית, סקרנות אינטלקטואלית ויושר ואמינות, הכל יוערך על פי סטנדרטים אחידים כמו במפעלים תעשייתיים עתירי עבודה. בחינות הבגרות ימשיכו בשנים הקרובות להיות המכשיר המרכזי להערכת הישגים. הוועדה גם ממליצה לצמצם את מספר המקצועות הנלמדים בו זמנית, כלומר מקצועות העשרה כאומנות או תחומים אחרים מרחיבי אופקים יידחקו לשוליים לטובת חמש יחידות האנגלית והמתמטיקה.

בעייה מרכזית בדו"ח היא הפער בין הצעדים שהוא ממליץ עליהם לבין האמצעים ליישומם. איך בדיוק חשבו חברי הוועדה שהצעדים עליהם המליצו אכן ייושמו במציאות הנוכחית.

קחו למשל את מה שהוועדה מכנה "היפוך הפירמידה" - צעד שמשמעותו חיזוק שלבי החינוך המוקדם. הוועדה מציעה להשקיע בשלבי החינוך המוקדמים, החל מגיל שלש, על מנת לחזק את "נקודת הזינוק".

אולם הנחת היסוד של הדו"ח היא שכל המהפיכה החינוכית הזו צריכה להתבצע במסגרת הההוצאה הציבורית לחינוך הקיימת. אז איך בדיוק יזניקו את ילדי הגנים מגיל 3 כאשר המימון למערכת הזו מגיע כיום מכיסי ההורים, כשלרבים מהם אין אמצעים לשלוח את ילדיהם לגן. כמובן שקיים חוק משנת 1984 הקובע שיש להחיל את חוק חינוך חובה חינם מגיל 3, ב 1998 גם התקבלה בכנסת הצעת חוק נוספת של הח"כים תמר גוז'נסקי ושלמה בן עמי שהחילה את החוק על גילאי 3-4 אולם החוק מוקפא בהקפאה עמוקה על ידי חוק ההסדרים שלבנת, נתניהו, פרס ושוחט הקפיאו. יש לציין שעלות התוספת השנתית ליישום החוק היא בין תשע מאות מיליון למיליארד שקל. האוצר אגב מיהר להודיע כי לא תינתן שום תוספת ל"מהפיכה" אלא זו הכרוכה בפיטורי מורים.

מן הראוי להזכיר שבשנתיים האחרונות קוצצו מתקציב החינוך למעלה ממיליארד וחצי שקלים וכמו שמציינת הוועדה, התקציב לחינוך הקדם יסודי והיסודי בישראל קטן מתקציב רוב מדינות המערב. אז כיצד תמומן המהפיכה? על ידי התייעלות? כיצד מייעלים? קודם כל פיטורים ולאחר מכן שינויים מבניים, מאחדים, ממזגים, מפריטים ואז מגיעים לתוצר המופלא ארגון רזה יעיל ותכליתי.

התלמידים ילמדו משעה שמונה עד ארבע אחר הצהריים, ההנחה היא שתלמידים גם אלה בתהליכי התייעלות, חייבים לאכול ארוחת צהריים, מי יממן את ארוחות הצהריים?, ההורים, אומרת הוועדה. אני מניח שחלק מהם יצטרכו לגשת לבית התמחוי הקרוב.

הוועדה גם ממליצה על הקטנת מספר הכיתות. למשל בכל שכבה בבית הספר היסודי יהיו מעתה בין 2-3 כיתות, משמעות הדבר היא בינוי כיתות חדשות. מהיכן יגיע התקציב? הפתרון לחידה זו אינו מצוי בדו"ח.

הוועדה מציינת כי אחת הבעיות המרכזיות של מערכת החינוך היא בעיית הפערים, ישראל מובילה בפערי חינוך בעולם המערבי קובעת הוועדה. פערים בין יהודים לערבים, בין מזרחים לאשכנזים, בין עשירים לעניים. מלבד אמירות כלליות על העדפה תקצובית לתלמידים החלשים אין לוועדה מה לומר על הפער. (כיום על פי נוסחת התקצוב של שושני שעל פיה מתקצב משרד החינוך בתי ספר התוצאה היא שתלמידים מישובים מבוססים מקבלים תקצוב גדול מזה שמקבלים תלמידם בשכונות מצוקה),

לוועדה גם אין משום מה לומר על הגורמים המשמעותיים לפערים, המיונים וההסללות במערכת החינוך. הפרדות של תלמידים בהקבצות על פי רמות, הפרדות בין תלמידים (רובם מזרחים) המופנים לבתי ספר מקצועיים לעומת אלה המופנים לבתי ספר עיוניים, הבדלים בין תלמידים על סמף תעודות בגרות בעלות איכותיות שונות, בתי ספר ייחודיים וסמי פרטיים ועוד לוועדה אין גם מה לומר על חלקה הגדל והולך של ההוצאה הפרטית לחינוך בישראל, גם בזה אנו מובילים, העובדה שהעשירון העליון מוציא פי עשר על חינוך מהעשירון השני מגדילה פערים. שינוי חלק מההעיוותים גורמ