בחרת עזה קיבלת אוסלו

הכותרת שניתנה להפגנה שהתקיימה במוצ"ש בכיכר רבין מסמלת את הקואליציה המוזרה בין השמאל השפוי לשמאל ההזוי. "מוזרה" משום שהסיסמא "לצאת מעזה, להתחיל לדבר" מכילה בתוכה סתירה פנימית. ההכרח לצאת מעזה הוא דווקא משום שאין עם מי לדבר, לא כדי לשוב ולדבר עם הרשות הפלסטינית, בראשותו של ערפאת, לאחר היציאה. שהרי אם היה עם מי ועל מה לדבר, אפשר היה לצאת מעזה ומשאר השטחים במסגרת הצעות ברק בקמפ-דייווויד או מיתווה קלינטון ולפיו תיסוג ישראל מכל השטחים כמעט, תמורת שלום שיכלול את קץ התביעות הפלסטיניות.

אלא שלקריאה "לצאת מעזה" בלי התוספת "להתחיל לדבר" קשה היה להשיג את תמיכתם של גורמים כתנועות יחד ואנשי יוזמת ז'נבה שהם, כנראה, בעלי המאה וגם לא את תמיכתו של האגף היוני של מפלגת העבודה. מכאן ההכלאה המוזרה.

ההכלאה הזו מצאה את ביטויה גם בנאומי הדוברים המרכזיים. בעוד עמי איילון דיבר על צד ההינתקות - סולידריות פנימית, עזרה לשרון במימוש תכניתו וקווים אדומים לפיהם תימנע שיבה פלסטינית לתחומי מדינת ישראל - הדגישו פרס וביילין (לא לטעות, הם אותו דבר, רק במפלגות שונות), את "המתחילים לדבר" של הסכם אוסלו והבנות ז'נבה. הקריאה לחזור לדבר עם הרשות של ערפאת באה, כמה לא תמוה, בדיוק ביום בו נשא הראיס את נאומו לרגל "יום הנכבה" והכרזתו שזכות השיבה של הפלסטינים היא קדושה ולא יהיה כל ויתור עליה. הקריאה הזו גם באה יום לאחר הדיווח של אמיר אורן ב"הארץ", על כרטיס הביקור החדש של אבו מאזן, האיש שבו תלה פרס בנאומו את יהבו, בו מופיעה מפת פלסטין הגדולה ואילו ישראל כלל איננה קיימת.

יציאה מסודרת ובלתי מבוהלת מעזה חיונית לא רק בגלל האירועים הקשים האחרונים. עם זאת חשוב להבחין במחלוקת שמאחורי דוכן הדוברים אמש בהפגנה. זו אותה מחלוקת החוצה בין יוזמת המיפקד הלאומי של עמי איילון וסרי נוסייבה, לבין הבנות ז'נבה של ביילין ויאסר עבד רבו. הקו העיקרי המפריד בין השתיים הוא שאלת זכות השיבה: על-פי המיפקד הלאומי זכות זו תמומש רק בשטחי המדינה הפלסטינית שתקום; על-פי הבנות ז'נבה זכות זו תמומש גם בשטחי מדינת ישראל. על פחות מכך ערפאת לא היה נותן את ברכתו לז'נבה, על פחות מכך הוא או נציג מטעמו לא יחזרו לדבר. התביעה לזכות השיבה היא ההופכת את הסכסוך עם הרשות של ערפאת לכה אכזרי ובלתי פתיר, ואת הקריאה "להתחיל לדבר" לכל-כך חשודה ונגועה במשיחיות שאיפיינה את הסכם אוסלו.

חשוב לצאת מעזה כי לא היה צריך לשבת שם. "להתחיל לדבר"? קודם שיגידו לי עם מי ועל מה. תסלחו לי, אבל אחרי אלפי הרוגים משני המחנות נעשיתי קצת חשדן מפני שליחיו של ערפאת ומפני הבטחות של אדריכלי אוסלו המציעים שוב מתכון של אינסטנט שלום - הנמצא מעבר לפינה - עם קמצוץ של טרור הכרחי בדרך.