ב-10 ביולי 1941 בכפר ידוואבנה במזרח פולין, הכניסה קבוצת תושבים מקומיים כ-1,200 יהודים לבניין והציתה אותו. רק שבעה מן היהודים ניצלו. ב-1949 הועמדו לדין 22 מתושבי הכפר ו-13 מהם הורשעו. אולם, האשמה היתה כי "סייעו לגרמנים, ששרפו חיים את היהודים". ב-1963 אף הוצב בכפר לוח זיכרון ל"קורבנות הטבח הנורא, שביצעו הגסטאפו והמשטרה ההיטלריסטית". בשנה שעברה יצאה האמת לאור: יאן טומאש גרוס כתב בספרו כי הטבח בוצע על ידי פולנים ועורר סערה ציבורית גדולה. נשיא פולין, ראש הממשלה והקרדינל הקתולי במדינה הביעו חרטה בשם העם הפולני. לוח הזיכרון בידוואבנה הוחלף, ובו נכתב הטבח כפי שארע באמת. אך היו גם לא מעטים, שהמשיכו לטעון שמדובר בפרשיה פרי קשר יהודי בינלאומי.
אדם מיכניק, העורך הראשי של העתון "גאזטה ויבורצ'ה", המגדיר את עצמו כ"יהודי על פי הלידה ופולני על פי הבחירה", כתב על הפרשה: "מזה חודשים מתנהל בפולין ויכוח על ידוואבנה. ויכוח רציני, חודרני, מר, לעתים חדור אימה, כאילו כל החברה הפולנית היתה חייבת בבת אחת ליטול על כתפיה את מעמסת הפשע הנורא מלפני 60 שנה. אינני חש עצמי אשם, אני חש עצמי אחראי. לא על שרצחו אותם נגד זה לא יכולתי לעשות מאומה אלא על כך, שאחרי מותם רצחו אותם מחדש, לא חשפו את האמת ובכך איפשרו, שעשרות שנים יופצו עליו שקרים. שכנים פולנים, ליטאים, לטבים, אוקראינים, רוסים וביילורוסים שלחו למוות שכנים יהודים. הגיע הזמן, שכל האמת על כך תצא לאור".
כמעט כל ארצות מזרח אירופה היו קורבנות התוקפנות הנאצית. אחרי מלחמת העולם הוקם בהן שלטון קומוניסטי. ההיסטוריוגרפיה הרשמית העלימה כמעט כליל את העובדות על שיתוף הפעולה של שכבות האוכלוסיה המקומית עם הכובשים וייחסה את כל הפשעים אך ורק לנאצים. חקר השואה מתנהל במזרח אירופה בפיגור של עשרות שנים אחרי המערב, משום שרק עתה נוצרו התנאים לבחינת-כליות אמיתית ובעקבותיה גם לגילויים של מוסר-כליות.
בשנים האחרונות נעשו בפולין, הונגריה, סלובקיה, בארצות אחרות במזרח אירופה ובמידה קטנה גם במדינות שהיו חלק מברית המועצות, ניסיונות לחקור את העבר ללא משוא פנים ולשמור כיאות את זכר קורבנות השואה.
ספרי היסטוריה בשיתוף ישראלי
בהונגריה ובסלובקיה יציינו השנה בציבור ובבתי הספר בפעם הראשונה באורח רשמי את יום השואה וב"מצעד החיים" באושוויץ השתתפה השנה בפעם הראשונה יחידה של הצבא הפולני (לצד חיילי צה"ל ובראשם הרמטכ"ל). בבתי הספר ההונגריים והסלובקיים יהיו החודש שיעורי-חובה על השואה ובקרוב יוכנסו לשימוש ספרי לימוד היסטוריה, שהפרקים על השואה ייכתבו בהם על-ידי היסטוריונים מקומיים בשיתוף פעולה עם עמיתיהם הישראליים.
זו אינה דרך סלולה. לא רק בפולין גם במקומות אחרים קיימת התנגדות להעלאת זכר השואה ובמיוחד לחשיפת חלקה בה של האוכלוסיה המקומית בזוועות. המפלגה הימנית הקיצונית בהונגריה, למשל, המיוצגת גם בפרלמנט, הביעה התנגדות להשתלמויות של מורים הונגרים ב"יד ושם" וגם לציון יום השואה ב-16 באפריל, יום תחילת הגירושים מהונגריה בשנת 1944. השנה חל יום זה במקרה ביום השני של חג הפסחא ובכרוז המפלגה הימנית נאמר, כי אין זה הולם, ש"בהונגריה הנוצרית" יועלה זכר השואה דווקא "ביום שבו צלבו היהודים את ישו".
חוגים ימניים וקתוליים בסלובקיה פועלים בוותיקן למען הכרזתו של נשיאה של סלובקיה הפשיסטית, הכומר יוזף טיסו - שלאחר המלחמה הוצא להורג כפושע מלחמה כקדוש. למען השגת מטרה זו הם אינם מהססים להפיץ שקרים לפיהם ב"יד ושם" נחשב טיסו ל"מציל יהודים" ואף הציבו לו שם אנדרטה. בעשור השישי לאחר השואה טרם הסתיימה המערכה למען חשיפת האמת ההיסטורית והחדרתה לתודעת העמים. היא אף מתנהלת ביתר שאת.