אש לכי איתי

קראו לי חובב סנסציות, אני לא ציפיתי ששחרור הדיסק השני של השרוף ילווה בכזאת אנטי המולה. המדובר בהתרשלות יחצנית? והיכן הסקופ כי חיים צינוביץ' הוא בעצם חבר הכנסת יוסי כץ? לשאלות הללו לא קיבלתי מענה, ונותר עלי אפוא לשכוח את כל הפרטים החיצוניים הבלתי רלוונטיים ולהתרכז בצלילה לעומקה של "ושהאש תמשיך לבעור...". הרי כשמדובר בשרוף, כל הבולשיט שעוטף וסובב את היצירה לא חשוב. העיקר המוזיקה. זה מה שניסה להראות לנו צינוביץ בסיבוב הקודם, לא? לא.

נורא מצחיק הדיסק הזה. איש המסתורין לשעבר, יחד עם תומר בירן, הרימו כאן אלבום כאילו מושקע, שמנסה בעיקר לחקות את רוחו של "שקר החן", רק עם סינגולדה וכאלה. אז אמנם יש כאן שחזור, מחזור, וכל מעברי התופים נשמעים כמו זה שמעטר את השלאגר מהשנה שעברה, אבל אין כאן שום הבלחה בסדר הגודל ההוא. בלי להיט, כל הקונספט הזה הוא קצת מימי.

11 שירים באלבום. ארבעה מתוכם אפשר להגדיר כשייכים לזרם הים תיכוני. כל השאר הם פשוט אסופה של שירי אמצע ישראליים, כשחלקם יונקים בעיקר וחזק מרוק אמריקאי נקי. אותי זה ממש מצחיק. הרי הרוק הישראלי הכי חמוד כשההשפעות שלו ברורות, והנה עומד לו חיים צינוביץ', עוטה על עצמו מבטא של בועז שרעבי לייט, ומראה את מה שהכי בא לו עכשיו. ועכשיו לא בא לו כבר מזרחי. הוא בקטע אחר. שירי רוק פשוטים, בינוניים למדי, אך חינניים ורצויים תחת קשת הפעילות המוזיקלית המקומית. אבל אופס, צינוביץ' מחויב לדמות. הוא חתם עם השרוף חוזה, והאש חייבת להמשיך לבעור.

מצר אני שצינוביץ' שחרר את הדיסק השני של השרוף, ולא את הדיסק הראשון-אחרי של חיים צינוביץ'. במקום לצאת מחוזק מהפסטיבל של שנה שעברה, הוא שוב מכניס את עצמו לעמדה נחותה. כי הרי כעת, לאחר שהוציא דיסק שני של השרוף (שהוא לא משהו), הסיכויים שאת האלבום הבא הוא ישחרר על שמו נראים פחותים. במקום לצאת עכשיו לחופשי, הוא יישאר כבול לדמות שיצר, וזוהי החמצה של הזדמנות. וזה הרי כמו עולה מהשירים. להבדיל מארבעת השירים המזרחיים, כשהוא פונה אל הרוק, וכך קורה ברובו של הדיסק, אפשר לשמוע (שיש) מעמסה שמגבילה אותו. בחלקם נדמה כי הוא מנסה להחליש מעט את המניירות שסיגל לשרוף. אני רק מקווה שהוא עושה זאת מבלי משים. עם כל הצחוקים, יש משהו די עצוב באדם שמנסה להצניע מבטא מומצא.