אם אפריל היה חודש רע לנשיא בוש, מאי מסתמן כסיוט של ממש. מזה קרוב לשבועיים העולם עוסק באינטנסיביות בתמונות של חיילים אמריקאים אותם משחררים לכאורה מתעללים בצורה מחליאה בעצירים עיראקים. שר ההגנה, שהעיד בנדון בפני הקונגרס, הודה שטעה כשלא יידע את המפקד העליון (הנשיא בוש) על הפרשה כבר בתחילתה (עוד בפברואר, לפי ההערכה הנדיבה ביותר, ואולי מאז מאי שעבר), ובחצי פה התנצל על אותו עניין גם בפני הקונגרס. אולם השאלה "מי ידע מה ומתי" צפויה לעמוד במרכז הדיון, ואולי גם להכריע את גורלו של ראמספלד ושל הממשל כולו.
בשלב מסוים במהלך עדותו של ראמספלד בפני הקונגרס התרגז על ראמספלד הסנאטור הרפובליקני, ג'ון מק'קיין, מוועדת השירותים המזוינים. מק'קיין שאל את ראמספלד מי ממונה על החקירה בנושא ההתעללות וראמספלד גמגם והמהם ולבסוף אמר שהוא יכול רק לספר שהחקירה נמצאת בעיצומה. מק'קיין לא ויתר. "אדוני, זו שאלה מאד פשוטה וישירה, ואם אתה לא יודע תוכל לברר בשיחת טלפון. מי ממונה על החקירה?" אולם ראמספלד דבק בשתיקתו.
בסופו של דבר, לאחר עיכוב שגם רפובליקאים מסוימים ראו כתמוה, הציעו גם הנשיא וגם שר ההגנה את התנצלותם על הפשעים בעיראק. אבל קרי דחה את ההתנצלות של ראמספלד כבלתי מספקת, ועל פי כל הדיווחים לא עשו ההתנצלויות של בוש ושל "ראמי" רושם על תושבי עיראק עצמם. כאמור, גלי ההדף רק מצפויים להתעצם כשהתקשורת תספיק לעכל את הכתבה המושקעת של הניו יורקר, ואת הדו"ח הצבאי המכונה "דו"ח טאגובה".
עוד חדשות לבוש בעיראק: ראשי נאט"ו הודיעו כי הארגון לא ישלח כוחות לעיראק בעתיד הנראה לעין, למרות הצהרותיו של הנשיא בוש על סיוע שעתיד להגיע מכיוון זה. הסיבות לעיכוב, על פי כתבה בנושא בלוס אנג'לס טיימס: ההתקוממות בעיראק, הרצון להתמקד במשימה באפגניסטן, וכעס על ארה"ב שאינה מתייעצת די הצורך אפילו עם בעלות בריתה שהן גם חברות נאט"ו, כמו בריטניה, פולין וספרד.
השבוע לראשונה החלו גורמים בכירים לדבר בגלוי על האפשרות שארה"ב בעצם מפסידה את המלחמה בעיראק, או לפחות לא מנצחת, ומסתמן קונצנזוס לפיו תיאלץ ארה"ב למתן את שאיפותיה בנוגע לדמוקרטיה ושינוי אזורי, אם ברצונה להישאר עם הישג כלשהו. בין הדוברים: הגנרל ג'ון אביזייד, ראש כוחות ארה"ב במזה"ת.
קרי מתנחמד למגזר העסקי
אבל לא הכל שחור במחנה בוש. החדשות הכלכליות ממשיכות לחייך אליו לאחרונה, וזאת בניגוד להערכות מתחילת הקמפיין, לפיהן הנושא הצבאי יעזור לו והכלכלי ליריביו. הנתונים הרשמיים מורים כי בחודש אפריל נוספו ברחבי ארה"ב 288 אלף משרות, והיה זה החודש השמיני ברציפות בו נרשמו עליות בשוק המשרות. עם זאת, בוש יזדקק לנתונים שכאלה בכל חודש עד הבחירות רק כדי להגיע לקו האפס יחסית לתחילת כהונתו, ולהימנע מתווית "הנשיא הראשון מאז השפל הכלכלי הגדול שבתקופתו איבד המשק האמריקאי יותר משרות מכפי שיצר".
מצד שני, מחירי הדלק ממשיכים לעלות, ועומדים על הרמה הגבוהה ביותר מאז סוף 1990 ממש לפני מלחמת המפרץ הראשונה. בהתחשב בעובדה שמלחמת עיראק היתה אמורה להגביר את שליטתה של ארה"ב במקורות נפט, אלה אינן חדשות טובות.
קרי עושה בימים אלה מאמץ לנוע מעט לכיוון המרכז, על מנת להתמודד בהצלחה על "הקולות הצפים", שמטבע הדברים אינם נמצאים בשוליים הקיצוניים. קרי מדבר על עצמו כ"דמוקרט יזם" רמז לתמיכתו בעסקים וכן יוזם תוכנית חינוכית שתאפשר לפטר מורים גרועים. התוכנית, אגב, זכתה לברכתם של ארגוני המורים. בשבוע הבא יציג קרי את תוכנית הביטוח הרפואי שלו, והוא מדגיש כי תוכנית זו תוריד את מחיר הביטוח הרפואי באמצעות תמריצים עסקיים שיקרבו את המגזר העסקי לשולחן. בנוסף קרי משתמש לאחרונה בביטויים כמו "אינני מוכן להנהיג מפלגה האוהבת משרות, אבל שונאת את האנשים שיוצרים אותן".
סקרים: הכי צמוד שיכול להיות
בסקרים יש בשורות השבוע: שוויון! לא שוויון סטטיסטי, אלא שוויון מוחלט. שקלול הסקרים המובילים מורה על שוויון 45.6% בקרב ראש בראש. בקרב משולש הכולל גם את ניידר, השקלול מורה על יתרון זעיר של אחוז אחד לבוש, כשניידר מחזיק ב-4.8%.
גם במדינות השונות שוויון. סקר חדש ומושקע של סוכנות הידיעות איי.פי מורה כי כל אחד מהמועמדים מוביל בבטחה במספר מדינות, שסכום האלקטורים שלהם מגיע ל-205, מתוך 270 הדרושים לניצחון בבחירות. בוש מוביל ב-24 מדינות, לעומת 14 של קרי (שמוביל גם במחוז קולומביה הזעיר, בו שוכנת הבירה וושינגטון די.סי), אבל קרי מוביל בבטחה בשתי המדינות הגדולות בארה"ב, ניו יורק וקליפורניה.
במדינות המפתח, נשמר השוויון בפנסילבניה, נשמר יתרונו בן האחוז של בוש בפלורידה, וקרי מגדיל את יתרונו בניו המפשייר לארבעה אחוזים. סקר חדש שמתפרסם בקליפורניה מצביע על תוצאה מאד מפתיעה, כמעט לא סבירה, לפיה קרי מוביל רק באחוז אחד (במדינה ששולחת 55 נציגים למועצת האלקטורים, ושבה זוכים דמוקרטים בעשורים האחרונים ביתרון דו ספרתי). יידרשו סקרים נוספים כדי לראות אם מדובר בטעות חולפת או שאכן יש לבוש סיכוי במדינת הזהב.
בסקרי שביעות הרצון מתפקודו של הנשיא, עדיין פחות ממחצית הנשאלים משיבים בחיוב. על פי רוב הסקרים, כ-49% מרוצים מתפקודו של בוש, לעומת 48% שאינם מרוצים. בעניין מעט שונה, סקר אחר מעלה ש-80% מהאנשים המתכוונים להצביע עבור בוש מצביעים "בעד בוש", לעומת 35% בלבד מאלה המתכוונים להצביע עבור קרי. נתונים אלה מחזקים את ההערכה כי מדיניותו של הנשיא היא הדבר במרכזי במערכה.