קח דוגמא מקלינטון

בשנים 1997-1998, בעת שפרשת מוניקה לווינסקי היתה בעיצומה, היו רבים שקראו לביל קלינטון להתפטר מתפקידו כנשיא. לא כולם נמנו על המחנה הימני-קיצוני שעמד מאחורי ציד המכשפות ההוא. חלק מהאנשים חשבו שקלינטון צריך לעשות זאת בגלל שהפרשה פילגה את העם כל-כך, וחלק נימקו את הדרישה בכך שיהא הצדק אשר יהא, הפרשה מפריעה לנשיא למלא את תפקידו. דוגמא לכך היתה התקפת הטילים על סודן ואפגניסטן, בתגובה להפצצת שגרירויות ארה"ב במזרח אפריקה. קלינטון ניסה אז לחסל את אוסאמה בן לאדן, שהיה האחראי לאותן התקפות, אבל רבים טענו ועודם טוענים (שלא בצדק, לדעת הח"מ) כי קלינטון "כשכש בכלב", והשתמש בטילים כדי להסיח את תשומת הלב מכתמי שמלתה של המתמחה שלו.

אולם לקלינטון היה נימוק כבד משקל שלא להיענות לדרישה: הפרשה, שבגללה כביכול התפלג העם ונפגם כושרו לנהל את המדינה, היתה מצוצה מהאצבע – ציד מכשפות אמיתי. נכון שהוא סיבך את עצמו כששיקר בנדון במהלך משפט על תלונת שווא שהגישה נגדו אישה אחרת, אבל בעולם שפוי, הוא כלל לא היה נשאל על כך מפני שבעולם שפוי לא היו מכריחים את מוניקה לספר. הנקודה היא זו: את קלינטון רדפו אך ורק כדי להפילו, והוא לא עשה שום דבר שמתקרב להצדיק הדחה, ולכן לא היתה סיבה מוסרית שהוא ייתן לרודפיו לנצח.

ולמה כל ההיסטוריה הזו רלוונטית? כי כיום יש לנו בישראל ראש מדינה שצרותיו המשפטיות מונעות ממנו לתפקד. בהתחלה רציתי לקרוא כאן לראש הממשלה שיילך לעבוד על מישהו אחר: מידת המאמץ שלו בקידום תוכנית ההתנתקות, זו שהוא כביכול כל-כך רוצה בהצלחתה, היתה מגוחכת. כך לא מקדמים יוזמה, ולא נערכים להצבעה.

אבל אין מנוס מלתת לשרון ליהנות מהספק, כי העובדה היא שגם אילו רצה, לא היה יכול לעשות הרבה. במצבו, כשהוא חשוד בעבירות כספיות מכל כיוון אפשרי, לא היתה לשרון אפשרות להזיז את סכומי הכסף, מעל ומתחת לשולחן, שדרושים לקמפיין שטח אפקטיבי. ליריביו, לעומת זאת, היה את כל הכסף שבעולם, ואפס חקירות, בינתיים, על הראש.

להבדיל מקלינטון, החקירות נגד שרון הן אמיתיות ומהותיות מאד. הן לא נמצצו מהאצבע ויש בהן ממש. קלינטון מעולם לא התחמק מלהעיד על פרשת ווייטווטר. לא הוא ולא איש מבני ביתו. אלפי מסמכים סופקו ללא כל סחבת לפי דרישת החוקר המיוחד. לא ניתן להשוות זאת להתנהגותם של עמרי "זכות השתיקה" וגלעד "זרקתי את הקלטות לפח והסתרתי מסמכים מאחורי החסינות של אבא".

לכן, במקרה של שרון בהחלט מוצדק להעלות את הדרישה: אדוני ראש הממשלה, אנחנו מוכנים להאמין שלא נמנעת מקידום ההתנתקות בצורה יעילה משום שבעומק לבך רצית שהיא תיכשל; אנחנו מוכנים להאמין שידיך באמת היו כבולות. אבל! אם אתה לא מסוגל לבצע את תפקידך, שחלק חשוב ממנו הוא קידום נמרץ של מדיניותך, מחמת השיתוק שמשרות עליך החקירות השונות והמוצדקות, קום ותתפטר.

אם לא זה המצב, אז תתחיל לעבוד. סידני בלומנטל, עוזרו הבכיר של קלינטון, מספר בספרו "מלחמות קלינטון" על היום שבו הורה הנשיא על אותן תקיפות טילים באפגניסטן ובסודן. לדברי בלומנטל, קלינטון הוזהר שכולם יאשימו אותו בניסיון ציני להסיח את דעת הקהל ממוניקה. קלינטון לטש בהם מבט זועם ושאל "האם המבצע הזה ראוי ונכון להערכתכם מבחינת הביטחון הלאומי?" ומשנענה בחיוב אמר להם בחדות "אז אל תבלבלו לי את המוח על הבעיות האישיות שלי. תעשו מה שצריך לעשות ואני אתמודד עם התגובה".

בדומה לכך, אילו רצה שרון באמת לקדם את ההתנתקות, היה עליו לארגן קמפיין אמיתי ולומר "שיאשימו אותי באי סדרים. אני אטפל בזה אחר כך. מה שחשוב כרגע זה לקבל מנדט ולגשת לביצוע התוכנית". אם הוא לא מסוגל, בשביל מה אנחנו בעצם צריכים אותו?