לגמור עם האהבה

נפתח בשאלה: למה הייתי צריכה להקדיש 97 דקות מזמני היקר, בכדי לצפות בסרט הכל כך לא הזה?

העלילה איך לומר "מאוד" מתוחכמת, "לא" נתקלתי בסרט כזה "שנון" כבר הרבה זמן... NOT! זלווי (רנה זלווגר, שמשום מה אף פעם לא ממש עושה לי את זה) משחקת את ברברה נובאק, סופרת צעירה שבדיוק סיימה לכתוב את ספרה הראשון:"לגמור עם האהבה". התקופה: שנות: ה-60 העליזות , מקום ההתרחשות: ניו יורק.

הספר, שפונה לנשים ומעודד פמיניזם, מחולל מיני שערורייה. הוא קורא להן לצאת מהמטבח, להתחיל להזדיין ללא אהבה והכי חשוב לשים זין מלכותי על הגברים באשר הם. נשים קונות אותו ומיישמות את משנתו בשקיקה, גברים קונים אותו בכדי להבין את הנשים. החגיגה גדולה והספר הופך לרב מכר.

מהצד השני יש לנו את יואן מק'גרגור (החתיך, ההורס והכל כך לא קשור פה), בתפקיד העיתונאי השרמנטי, חביב הנשים והגברים קצ'ר בלוק, קצ'ר זה הוא גבר שבגברים, נהנתן, מצליח, חתיך, מוכשר עם משרה נחשקת בתור כתב בעיתון ניו יורקי גדול.

הבוס של קצ'ר (דיוויד הייד פירס, אחיו הנוירוטי והחנון של פרייזר מהטלוויזיה) מעודד אותו לכתוב כתבת דיוקן על הסופרת השערורייתית, וקצ'ר, שתופס מעצמו עיתונאי רציני לא ממש מעוניין, עד ליום בו הוא נתקל בתמונתה של נובאק הבלונדינית יפת המראה ובעלת הירכיים הצרים.

טוב לא נלאה אתכם בפרטים מהמשך העלילה המעייפת, מי שמתכוון להשאיל את הסרט לצפייה ביתית אחרי שקרא את האזהרות המסויגות שלי, זבש"ו והוא עושה זאת על אחריותו הבלעדית. יש לומר שלי לקח שבוע לראות את הסרט, שחזק מגלולת שינה ומשעמם אפילו יותר מתחרויות הגולף המוקרנות בערוץ חמש+.

נפלא מבינתי מדוע החליט הבמאי פייטון ריד (מעודדות צמודות) לשחזר את הסרט אחד לאחד למול המקור, אכן כן לשיעמומון הזה יש מקור, בכיכובם של רוק הדסון ההומו והאגדה ודוריס דיי הבלונד והצחוקיה.

בדרך כלל העלילה בסרטי רימייק היא אותה עלילה והרעיון הוא להפוך את הסרט לבן זמננו. ראו דוגמת "יש לך הודעה" בכיכובם של מג רייאן וטום הנקס, (המבוסס על הקומדיה משנות ה-40 "החנות מעבר לפינה" עם ג'ימס סטיוארט ומרגרט סולבאן ). סוג אחר של סרטי רימייק נשאר בתקופה המקורית אך משדר עכשוויות וקצב מהיר כמו "סטארסקי והאץ" האובר מודרני (בכיכובם של בן סטילר ואואן ווילסון, המבוסס על סדרת הטלוויזיה משנות ה-70).

לגמור עם האהבה נופל בין הכיסאות. הוא מבוים בדיוק כמו קומדיה משנות ה-60, עם משחק מוגזם ובדיחות סלפסטיק מיושנות, עיצוב תפאורה ובגדים מהתקופה ההיא ושנינות שאבד עליה הכלח.
ופה אני רוצה לציין נקודת אור קטנה: הארט בסרט מ-ד-ה-י-ם! הבגדים, התפאורה החיצונית והפנימית, הצבעים הכל פשוט יפיפה, אז אם אופנה או כל סוג עיצוב של שנות ה-60 הם הקטע שלכם, הסרט יספק לכם חוויה מדהימה של אסטטיקה וצבע.

והשאר (כן כן לסיוט מצטרפות שלל תוספות "מתוחכמות" ו"ייחודיות"), במסורת הסרט: שיממון. יחד עם זאת חשוב לי לציין - אם אתם בני 60 פלוס, או חובבי קומדיות לא מתוחכמות, או סובלים מקשיי הרדמות בלילה- הסרט תפור עליכם.