ח"כ ברונפמן: למה אשתתף בפיקניק המריחואנה

בשבת הקרובה ייערך בפארק הירקון בתל אביב פיקניק לציון יום המריחואנה השנתי. מדובר באירוע מסורתי הנחגג בישראל מזה שבע שנים, ובכמאתיים ערים בעולם, שחוקיותו אינה מוטלת בספק. הפיקניק נועד לעורר ויכוח לגיטימי על מדיניות הסמים בעולם ובישראל, מדיניות שלפחות במתכונתה הנוכחית, נכשלה לחלוטין.
כששואלים אותי מדוע אני מתכוון להשתתף באירוע אני משיב שקודם כל, מדובר באירוע מהנה, בו משתתפים אלפי אזרחים שלווים וחיוביים. אבל חשוב מכך: כמחוקק בישראל, אני רואה עצמי מחויב לקידום מדיניות אפקטיבית יותר והגיונית יותר בנושא הסמים, ועל כן אני שמח להשתתף בכל אירוע התורם לעניין.

מדיניות הסמים בישראל מבוססת על מודל אפס הסובלנות האמריקאי. בדרך כלל, אפס סובלנות הוא דבר שלילי, וכך במיוחד במקרה זה. חברה ללא סמים היא חלום שווא. תמיד היו ותמיד יהיו אנשים שיבקשו לשנות את מודעותם, מסיבות שונות ומגוונות. מטרתה של מדיניות נבונה צריכה להיות למזער את הנזקים העלולים להיווצר כתוצאה מכך. מדיניות הענישה וההפללה אינה משיגה זאת. היא מגבירה ומחריפה את הבעיות במקום למזער את נזקן.

קנביס (מריחואנה וחשיש) הוא סם שנזקו מועט יחסית, הוא הסם הלא חוקי הנפוץ בעולם. היום גם ידוע שהטענה כי הוא מוביל להרואין היא טענה מוטעית ודמגוגית שמטרתה הייתה לגרום לכניעה מתוך פחד. תאוריה זו, הידועה בשם תיאוריית השער, אם יש בה בכלל ממש הרי שחייבים להודות שסיגריות הן הסם שהרוב המכריע מבין הנרקומנים התחילו בו. רק אחוזים בודדים ממשתמשי הקנביס מתדרדרים להרואין, וגם זאת בעיקר באשמת החוק השגוי, הדוחף אותם אל שטח ההפקר בו מוערמים כל הסמים בכפיפה אחת. אינני מאמין בשימוש בזריעת פחד להשגת מטרות. האמת, אני אפילו די פוחד מממסד המנסה להביא לתוצאות ע"י זריעת פחד. הרוב המכריע של צרכני הקנביס הם אזרחים ישרים והגונים מהישוב, שרק מדיניות כושלת והרסנית הופכת אותם, בפעם הראשונה והיחידה בחייהם, לעבריינים. הבעיה אינה בהם, אלא בחוק.

במקום להוציא הון תועפות על רדיפת האזרחים הללו, יש לפקח על הקנביס כמו על כל מוצר צריכה אחר. כך יימנעו בעיות שקשורות באיכות המצרך, ניתן יהיה לפקח על הגישה למצרך ולהרחיק ממנו את מי שלא אמור להשתמש בו (קטינים כמובן), וכך, ללא אווירה של השמצות ושקרים, ניתן יהיה לחלק לציבור מידע שלם, מהימן ועדכני על מנת שכל אדם יוכל להחליט מה לעשות. הרי גם מי שסבור שמריחואנה וחשיש הם סכנה איומה ונוראה חייב להודות שהדרך הנוכחית נכשלה לחלוטין. אז למה לא לנסות משהו חדש? מאות מיליוני אירופאים, שמדינותיהם מתרחקות בזו אחר זו מהמדיניות האמריקאית הכושלת ונעות לכיוון מזעור הנזק, הגיעו גם הם למסקנה זו.

ומה על המכורים לסמים קשים, תשאלו? גם הם נפגעים מהמדיניות הנוכחית. במקום לקבל טיפול במחלתם, הם נרדפים כמו עבריינים. באותה השקעה ניתן היה לממן מוסדות גמילה ולחסוך למכורים, למשפחותיהם ולציבור כולו הרבה סבל מיותר, ואת השוטרים להפנות לאפיקים מועילים בהרבה.

בעבר התחייבתי בפני הציבור להגיש הצעת חוק לשינוי יסודי של מדיניות הסמים ולהפסקת הרדיפה הפלילית אחר משתמשי הסמים הקלים. בימים אלה אני שוקד, יחד עם קבוצה של ח"כים מכל קצוות הקשת הפוליטית, על הכנת הצעת חוק בנושא. הכנסת היתה המבצר האחרון שניסה להדוף את השינוי ההכרחי בגישה לסמים בארץ. דור חדש של ח"כים משנה גם את זה.

לסיום, חשוב לי לומר ששימוש בסמים (ומריחואנה, כמו סיגריות ואלכוהול, היא סם), אינו דבר מומלץ. עקרונית, עדיף לשתות מים, לאכול ירקות אורגניים, לחיות בכפר, להתמרח בהרבה מאד קרם שיזוף ולעשות ספורט ואהבה. אולם, אנחנו חיים בעולם שבו אנשים חשופים להרבה פיתויים, לסכנות ולתרחישים שונים ומשונים. תפקידה של החברה, כפי שאני רואה אותה, היא לתת לאנשים כלים לקבל החלטות מושכלות. והמציאות מוכיחה כי רובם המכריע של האנשים אכן מגלים אחריות ומקבלים החלטות מושכלות. המפתח להענקת כלים אלו הוא התייחסות לאזרחים כאנשים אינטליגנטים, אחראים ועצמאיים ולא בהתייחסות פטרנליסטית כפי שהרשות הלאומית למלחמה בסמים מנסה לעשות.