קוראים לזה קדושה

עובדה מצערת למדי היא, שלרוב האנשים בעולם לא די באהבה. עובדה, שכאשר הם באים להקים משפחה, הם מוצאים לנכון למסד את הקשר ביניהם באופן רשמי כל שהוא, משפטי, אזרחי או דתי.

נישואין אזרחיים, שהם סוג של חוזה, מעצבנים אותי. נדמה לי שלא הייתי יכולה לחיות איתם ועם קטנוניותם. נישואין אזרחיים מכפיפים את קומתי, ומכווצים את משמעות בחירותיי כאדם, מפני שנישואין, בעיני, הם שלם הגדול מסך חלקיו. אחרת איך אפשר לעמוד בקשיים שהם מעמידים בפנינו? זו הסיבה שקיומה של צלע שלישית בחוזה הזה, נראית לי חיונית. בשפתי היהודית קוראים לה קדושה. האישה מתקדשת, והוא מקדש, ונעזוב לרגע את הפמיניזם. תיכף נחזור אליו.

מעשה הנישואין הוא מעשה של מצווה, מצוות ישוב העולם ותיקונו. הקמת משפחה היא מצווה, הולדת ילדים היא מצווה. המילה "מצווה" מייצגת משהו שהוא גדול מסך ארבע קירות, שני אנשים ורכב משפחתי אחד. מצווה היא ההפך מגחמה, או ממעשה של חולין. מצווה היא אביזר פעוט בתוך עולם שלם של ייעוד. התייחסות לנישואין כמעשה של מצווה שמה את הזוג שזה עתה נולד על רצף היסטורי, יש לה עומק, יש לה עבר ויש לה עתיד.

כדי ששני עולמות יצרו עולם שלישי צריך איזו אנרגיה ממקום אחר, אנרגיה דתית, אנרגיה של קדושה. ליצור משפחה, זה כמו ליצור ילד. לא די בכימיה, צריך שמישהו בשמים יפיח בגוף הבשר ודם - נשמה. "ברית" היא מילה נכונה לעניין זה, הברית שכורתים ביניהם איש ואישה היא ייחודית להם, וטבועה בחותמם האישי, אבל בה בשעה היא חלק מברית גדולה הקיימת בעל כורחם בינם לבין משפחתם, עמם, ואלוקיהם.

זה לא בהכרח הרב, אפשר גם בלעדיו. העדים חשובים יותר ממנו, כי הם מעידים שנעשה פה מעשה ממשי של קניין. לא קניין גוף, חלילה, האיש לא קונה לעצמו שפחה (הנה הפמיניזם) כשם שהאישה לא קונה לעצמה כספומט (לפי הנאמר בכתובה, מתחייב האיש לדאוג לכל צרכיה). האיש קונה מן האישה את האינטימיות. מאותו רגע, אסורה האישה לאיש אחר, ובאלף השנים האחרונות, מאז 'חרם דרבינו גרשום', אסור גם הוא לאישה אחרת. אין זו החלטה או חוזה שאפשר לקרוע תמורת פיצוי כספי הולם. זו מציאות שנקבעת. פעולה משפטית חתומה בחותם של מצווה ושל קדושה. זוהי, כמדומה, נקודת המוצא ששולחת אנשים בכל התרבויות, המבקשים להינשא, לכנסיה או לקאדי. מערכת ההתחייבויות ההדדית שמתחייבים האיש ואשתו זה לזה מקבלת משנה תוקף כשהיא נכללת בתוך מערכת של מחוייבות גבוהה יותר, כלפי גורם נוסף, הגדול משניהם. סוג של פרופורציה הכרחית.

אחר כך יש להם חיים שלמים לחשוב איך משאירים את הגורם הזה בחייהם, כדי שהללו לא יתמסמסו לתוך עולם של זוטות וקטנות, אלא יוארו באותה קדושה, ועומק ומשמעות שהיתה שם בתחילתם.