אהבה, לא חורבן ירושלים

ראשית, אין לי עמדה. אני לא בעד חתונות אזרחיות או נגד חתונות דתיות. אני בעד שכל אחד יעשה מה שמתאים לו.

יש אנשים רבים שהחתונה הדתית לא מדברת אליהם יותר, והטעמים ידועים - זהו טקס שחלקו בארמית לא מובנת ולא מתחברת, ולא לכולם דחוף להעלות את ירושלים על ראש שמחתם, ולהזכר בחורבן, ולהפוך את האישה לקניינו של הגבר. זה לא עולם התוכן שמדבר לזוגות רבים בימנו.

בנוסף, יש אנשים שלא אוהבים שהמימסד הרבני מתערב להם בחיים, בגלל הכרותם עם צורת ההתערבות שלו בחייהם בתחומים אחרים, שאינה נעשית דווקא בדרכי נועם, אלא, בדרך כלל, בכפייה. גם תהליך החתונה הדתית משלב הרבה אלמנטים של כפייה – הליכה למקווה, השיחה עם הרבנית ועוד עניינים שאין להם שום קשר לאורח החיים החילוני הטוטאלי, ולכן גורמים לדחייה מוחלטת אצל אנשים רבים.

עניין נוסף, שלא מדברים עליו בגלוי, הוא כמובן אחוזי הגרושין הגבוהים. כל מתחתן יודע בלבו כי ייתכן שיתגרש כעבור זמן כזה או אחר, ומעוניין לפשט את הליכי הגרושין. שהרי אם החתונה אינה מוכרת, גם לא צריך ממש להתגרש (ואני ממליץ בכל לב לחתום הסכמי ממון, גם אם זה נראה צעד סותר אמון ואהבה).

אבל הנקודה העיקרית, לטעמי, היא שהטקס הדתי אינו עוסק בייחוד של כל זוג, אלא מכניס אותם אל תוך כלל הזוגות היהודיים. מי שחושב שזה היופי בכל העניין, אני מכבד ומעריך, אבל בעיני העניין המרכזי בטקסים האזרחיים והאלטרנטיבים,הוא שהם שמים את הזוג במרכז. לא עם ישראל ולא בירת ישראל, אלא קודם כל זוג ספציפי אחד שמתחתן. ביום המיוחד הזה, אנשים רוצים שידברו עליהם ואליהם, לא משהו שמרחף מעל הראש שלהם ואינו מכיל אותם. לרוב האנשים שאני פוגש, שהם כמובן לא רוב האנשים, הטקס הדתי פשוט לא מדבר רגשית. הם מרגישים בו כמו ניצבים. מה פתאום שרב יחתן אותנו? הוא לא מכיר אותנו ולא מקבל את דרך חיינו, הכוללים מגורים משותפים לפני החתונה וכיו"ב. במקום בו אמורים להיות אמת וחיבור, נוצר עיוות על פיתול על סיבוך.

אז אנשים רוצים אלטרנטיבה. אלי באים הרבה זוגות שכבר עשו את הטקס הדתי ברבנות, ועכשיו הם רוצים טקס שמדבר עליהם. אני עושה טקסים ששמים את הזוג במרכז, את סיפור האהבה והקשר ביניהם, והם גם משעשעים, לעומת הטרחנות של הרבנים הדתיים. בטקסים שלי יש גם אלמנטים יהודיים, ברכות מתוך שבע ברכות, חלק מהטקס אני חובש כיפה, למשל, אבל אני לא מבין את העניין הזה שאומרים לזוגות "יום אחד לפחות תהיו יהודים". מי קובע מתי צריך להיות יהודים ואיך? דווקא ביום הזה אתה צריך לחוות קור וניכור? או שיש לך רקע ואז אתה מתחבר – או שלא. אני מעדיף לעשות טקס שהוא פחות כהלכתו, מאשר לכפות דברים. ולגבי המעמד החוקי של הטקסים האלה – לזה אני בכלל לא נכנס. מה שלא מוכר היום יהיה מוכר מחר, ובכל מקרה זו לא הנקודה – מדובר, אחרי הכל, בטקס.