קבלו אותו, הכדורגלן הטוב בעולם

בטרם אחשוף את זהותו של הזוכה בפרס היוקרתי, יש להציג כמה הנחות יסוד שלאורן התחיל החיפוש.

1. אין כיום אף כדורגלן המזדקר באופן משמעותי מעל חבריו - בשנות החמישים היה קל לקבוע שפושקש הוא האחד. השישים היו שייכות לפלה, השבעים לקרוייף ובקנבאואר, השמונים לדייגו ואילו שנות התשעים התאפיינו, עם פרישתו של המראדונה, בריבוי שחקנים טובים מאוד: ואן בסטן, חוליט, רונאלדו, זידאן, ריבאלדו, פיגו ועוד ועוד. כל טורניר גדול והשם הנוצץ שהציג לעולם, כל עונה חולפת והכוכב הזמני שלה. אבל השפיץ של השפיץ נותר מיותם עד ימינו.

2. הכדורגל הטוב בעולם משוחק באירופה – במחילה על כבודן של הליגות בארגנטינה ובברזיל. השחקנים הטובים בעולם משחקים בליגות האירופאיות. הליגות הדרום אמריקאיות – למעשה, גם כל האחרות – משמשות ליגות משנה והשבחת כשרונות לליגות הכסף הגדול. לכן, השחקן יצטרך לבוא מאחת הליגות האירופאיות הבכירות.

3. הכושר קובע. בהמשך לסעיף 1, זהותו של השחקן תצטרך להיות זו של הכדורגלן המשחק כיום, ברגע נתון זה – לפחות בשבועות האחרונים – את הכדורגל הטוב ביותר. אין מדובר בבעל הפוטנציאל או הכישרון הגדול ביותר, אלא בבעל הכושר הטוב מבין שחקני העילית. נכון לעכשיו.

על כן, ובהתאם לקביעותינו המוקדמות, (תזמורת, בבקשה) הזוכה בפרס הכדורגלן הטוב ביותר בעולם, נכון לעכשיו, הוא תיירי הנרי, הצרפתי של ארסנל.

רגע, רגע, לא להתנפל. לפני שאתם משכללים את רפרטואר ניבולי הפה והשמות הבדיוניים ושולחים תגובה נזעמת בשמו של לואיס פיגו, באטיגול או זיזו, הסכיתו נא. האם יש החולקים על כך שהכדורגל והכדורגלן הצרפתי הם המובילים בעולם בשנה האחרונה? האם יש המבקשים לערער על הקביעה כי תיירי הנרי הוא שחקן נפלא?

מצוין, אפשר להתקדם. בכדורגל הטאקטי, הכמעט סכמטי, של ימינו, כר הביטוי לכישרון אינדיבידואלי מצומצם מאוד. מעטים השחקנים המסוגלים להתעלות מעל לתרשימים של מהנדסי הכדורגל המנהלים היום את הכדורגל העולמי. באטיסטוטה מסוגל, אך אבוי, הוא רק חוזר מפציעה. פיגו מסוגל, אבל הוא אינו מצוי בכושר שיא. בקהאם..נו, לגבי יכולותיו יש חולקים לא מעטים. סאביולה מסוגל, אבל יש לו עדיין קילומטראז' אירופאי לעבור, זידאן נעלם ואואן מחפש את עצמו מאז הפציעה. מי נשאר? נכון מאוד, תיירי הנרי.

מבחינת יכולות פיזיות, אין לו שני. הוא מהיר, בעל כוח מתפרץ ואורך נשימה. הוא בועט מצוין בשתי הרגליים, ומשחק הראש שלו סביר בהחלט. הטכניקה האישית שלו אינה נופלת משל איש, כך גם הדמיון, המעוף והתעוזה. סמנו "וי" ליד הסעיפים הללו, בבקשה.

כעת נותר רק לברר את הסתגלותו לכדורגל המודרני של ונגר ואת יכולת המשחק הקבוצתית שלו. תיירי הנרי הוא הכוח המניע מאחורי ארסנל, גם אם הוא ממוקם בחוד ההתקפה. הוא שחקן קבוצתי, מוסר מצוין, משחק הגנה, מכסה אגפים, יודע ללחוץ על הכדור, זורם עם קצב המשחק. ולא פחות חשוב, יודע לשים את הכדור מאחורי הקו הלבן.

הטענה היחידה נגד הנרי, כאילו הוא משחק בליגה חלשה יחסית, טובה, אבל קל לסלקה מהדרך במבחן יכולותיו בליגת האלופות. המשחק האחרון של ארסנל, מול ולנסיה, הוכיח כי גם מול אחת ההגנות הטובות ביבשת, הנרי עדיין פורש כנפיים. יכול להיות שבעוד חודשיים כושרו יירד ומישהו אחר – אולי ראול, סוף סוף? – ישתלט על העמדה. אבל בכדורגל השוויוני של ימינו, תיירי הנרי הוא הכדורגלן הטוב בעולם, נכון לעכשיו.