מחנה קרי חייב להיות מודאג. דווקא בשבוע שבו הופיעו שורה של ידיעות שכמעט כולן מציגות את הממשל באור שלילי, פתח בוש פער של חמישה ושישה אחוזים בסקרים שונים. אולי זה בגלל אפקט ההתלכדות סביב המנהיג כשהמצב מחמיר. אולי הציבור מאותת שלמרות הכל, הוא מרוצה מהעבודה שעושה בוש (למרות שסקרי התמיכה בתפקוד לא ממש תומכים בכך). ואולי פירוש הנתונים הוא שלמרות שבוש הוא יריב ניתן להכנעה, הציבור לא קונה את ג'ון קרי כמי שעדיף עליו. בכל מקרה, זה היה השבוע הרע הכי טוב שיכלו לקוות לו בבית הלבן.
הסיפור הראשון שצץ השבוע, והיה אמור על פי ההגיון להזיק לממשל, הוא מתוך ספרו של העיתונאי בוב וודוורד "תוכנית התקפה", המתאר את ההכנות למלחמה בעיראק. הספר נכתב תוך שיתוף פעולה כמעט חסר תקדים עם בוש, שהורה גם לבכירי ממשלו לשתף פעולה, ולכן ניצב הממשל בפני בעיה בבואו להתמודד עם גילויים לא מחמיאים מתוכו. בספר מאוששת התפישה לפיה היו בכירים בממשל - בעיקר סגן הנשיא דיק צ'ייני - אחוזי דיבוק לצאת למלחמה בעיראק, וכי ההכנות למלחמה החלו מיד לאחר פיגועי ה-11/9.
אבל הממשל מאמץ את הספר הזה אל לבו מפני שלמרות כל הגילויים, הוא מציג את הנשיא בוש, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כמי שמעורב בהחלטות, כמי שפוסק אחרון, וכמי שיכול ואף מכריע נגד דעתו של כל אדם, כולל סגן הנשיא צ'ייני (בניגוד לרינונים על כך שצ'ייני הוא למעשה הנשיא בפועל). הגילוי האחרון מתוך הספר נוגע לשגריר ערב הסעודית בארה"ב, הנסיך בנדר אל-סולטן, חבר בכיר במשפחת המלוכה ושגריר ארצו בוושינגטון מזה 20 שנה.
בין משפחת המלוכה הסעודית למשפחת בוש קיימים קשרים אמיצים מזה זמן רב, והנסיך בנדר הוא מבאי ביתו של הנשיא. אולם בספרו של וודוורד מועלות טענות שלכאורה חורגות מגבולות הסביר: על פי הספר, הנסיך בנדר קיבל הודעה על ההחלטה לצאת למלחמה לפני שר החוץ האמריקאי, קולין פאוול. בספר מתואר כיצד דיק צ'ייני ושר ההגנה דונלד ראמספלד הציגו בפני בנדר את תוכניות המלחמה והבטיחו לו שאלה אכן יוצאו לפועל וכי סדאם לא יישאר בשלטון.
בנוסף, מתוארת בספר כוונה סעודית לתמרן את מחירי הנפט העולמיים כך שמחירים, העומדים כעת על רמות שיא, יירדו לקראת הבחירות. בנדר עצמו הכחיש את הטענות וטוען כי ארצו מנסה להביא להורדת מחירים בלי קשר לבחירות. בנדר גם הדף, בראיון לתוכנית "פגוש את העיתונות" אתמול, את הטענות כי חברי משפחת המלוכה ובני משפחת בן לאדן קיבלו, בלחצו, אישור חריג לצאת מארה"ב יומיים לאחר הפיגועים, בלא שעברו חקירה מצד האף.בי.איי. המראיין הציג לבנדר שאלות תקיפות, ובנדר לא הצליח לטשטש את הרושם כי היה כאן, לכל הפחות, מקרה של פרוטקציה קשה.
אל תפספס
בוש ירוק?
ביום חמישי חל יום כדור הארץ, והנשיא בוש נסע לאזורי הביצות של פלורידה - אחת משמורות הטבע החשובות בארה"ב, שמהוות גם חלק מהנדל"ן הנחשק ביותר - כדי להציג את מה שהוא מכנה ההישגים הסביבתיים של ממשלו. קרי ניצל את ההזדמנות כדי לנגח את ממשל בוש על מה שרבים רואים כמדיניות אנטי-סביבתית עטופה ברטוריקה נחמדה. על פי הטענות, ממשל בוש מרופף סדרה שלמה של תקנות סביבתיות, מבטל תקני חובה לפליטת חומרים מזהמים ומחליפם ב"תקנות מרצון", שהחברות מקבלות עליהן בהתנדבות.
במקביל התפרסם דו"ח בו נכתב כי מאז שממשל בוש הפך צו של ממשל קלינטון, והתיר שימוש בטרקטורוני שלג בפארק הלאומי המפורסם ילוסטון, עלו רמות הרעש שם לרמות המחייבות את העובדים להשתמש באטמי אוזניים. נושאים אלה לא זכו לחשיפה גדולה במיוחד, דבר המוכיח כי איכות הסביבה טרם הפכה לנושא מהדרג הראשון בבחירות לאומיות בארה"ב. אירוע שקיבל קצת יותר תשומת לב היה הפגנת ענק של התומכים בזכות להפלות. בין 500-800 אלף איש ואישה השתתפו בהפגנה, שהיתה הגדולה בהיסטוריה בנושא זה. אולי זה מעיד שקולן של הנשים הרווקות, המסתמנות כמגזר החם של הבחירות, נוטה נגד הממשל.
בעיראק כמובן נמשכו החדשות הרעות. חיילים המשיכו למות מדי יום, צבא ארה"ב המשיך להסס בפאתי פאלוג'ה ונג'ף (דבר המוכיח אולי שיקול דעת, אבל גם ששליטת הקואליציה בעיראק רחוקה מלהיות מוחלטת, קרוב לשנה אחרי נאום "המשימה הושלמה").
בנוסף למצבת החללים הגדלה ללא הרף, התפרסמו שורה של ידיעות שעדיין לא עוררו הד, אבל יכולות להתחבר לכדי כתב אישום חריף למדי על יכולתם ושיקול דעתם של מתכנני המלחמה: בעיראק הוקם בית משפט מיוחד לתביעת פשעי סדאם חוסיין. עם זה אין לאף אחד בעיה. הבעיה היא בכך שיו"ר בית המשפט הזה, שעליו הוטל לבחור את חבר השופטים, הוא עו"ד בשם סאלם צ'לבי. צ'לבי הוא אחיין של אחמד צ'לבי, אותו אחד שעליו בנו מתכנני המלחמה רבות כל-כך מתחזיותיהם, הן בנוגע לנשק להשמדה המונית והן בנוגע לקבלת הפנים הצפויה למשחררי עיראק. בנוסף, סאלם צ'לבי קשור בקשרי עסקים חזקים לדמויות מפתח בממשל ובמחנה הניאו-שמרנים שדחף למלחמה בעיראק, כמו עוזר תת שר ההגנה, דאגלס פיית'. מבקרי הממשל מצביעים על מקרה זה כעדות נוספת לחוסר הבנתו של הממשל את חשיבותו של ניקיון כפיים, ושל מראית עין לניקיום כפיים.
במקביל באו שתי הודאות רציניות בשגיאה מצד הקואליציה ואותו חלק בממשל שמנווט את ענייני עיראק: מושל עיראק, פול ברמר, הודה בנאום טלוויזיוני שנשא כי מדיניות הדה-בעתיפיקציה, עקירת מפלגת הבעת' של סדאם מן השורש, הוצאה לפועל בצורה שגויה. מתנגדי הממשל, שהצביעו על כך כבר בהתחלה, רושמים עוד וי. האמריקאים לקחו ברצינות מדי את הלהט האידיאולוגי ושכחו שבמדינה כמו עיראק של סדאם, כל מי שמעוניין במשרה משמעותית חייב להיות חבר מפלגה. הרחקתם הגורפת של חברי הבעת' מחיי הציבור הביאה לכך שפשוט לא היו אנשים כשירים לאיוש מאות אלפי משרות בעיראק.
עוד טעויות בעיראק
באותה נשימה הודו בכירים בקואליציה כי ייתכן שהיתה זו טעות לפרק את צבא עיראק. ההודאה באה בעקבות גילויים בספרו של וודוורד, לפיהם הציע הנסיך בנדר לממשל למנוע מראש את צרות כמו אלה המרצדות על המסכים בחודש האחרון בכך שפשוט "יקנה" את צבא עיראק תמורת 200 מיליון דולר לתקופה של שלושה חודשים. בהתחשב בכך שארה"ב מוציאה כרגע כ-5 מיליארד דולר בחודש, מדובר במחיר מבצע, שהיה מונע את הופעתם של כל-כך הרבה לוחמי מיליציה חמושים. הנסיך בנדר לא הודה במפורש כי ייעץ ברוח זו לנשיא, אך אישר כי לדעתו מן הראוי היה לנהוג כך.
עוד צעד, שניתן לפרש אותו כהודאה בטעות, הוא הודעה של פול ברמר, שעברה ללא התייחסות רצינית בתקשורת הממוסדת, כי חברי הממשלה העיראקית החדשה, שתקום על פי התוכניות ב-30 ביוני ותקבל לידיה את הריבונות בעיראק, תכלול ברובה אנשים מחוץ למועצה העיראקית השלטת הנוכחית. משתמע מכך, כמובן, שאולי האנשים במועצה השלטת הנוכחית לא היו ראויים להיבחר לתפקידם, או לחילופין שאנשי הממשל הבא לא ייצגו את הכוחות השונים בעיראק באותה מידה. כל אלה אינם יוצרים בינתיים שום גל של פקפוק בכושרו של הממשל לנהל את המצב, והדבר מתסכל את הדמוקרטים ללא גבול.
עם זאת, היו גם קצת חדשות טובות למחנה בוש. לאחר שבועות בהם דרשו הרפובליקאים את שחרור כל הרקורד הצבאי של קרי, נעתר המועמד הדמוקרטי והתברר שהתיעוד הרשמי של שירותו בווייטנאם תואם רובו ככולו לאופן שבו הוא עצמו מציג אותו. אז מה כל-כך טוב למחנה בוש? העובדה שהתעוררה שוב פרשה ישנה, מימיו של קרי כפעיל נגד מלחמת וייטנאם, בו החזיר בהפגנתיות את המדליות שלו ושל אחרים לבית הלבן. רק שלאחר מכן התברר כי קרי שמר לעצמו את המדליות שלו והחזיר רק את סרטי הכבוד והדרגה בהם זכה. הסבריו לסתירה היו חלשים, והפרשה כולה חיזקה את תדמיתו השלילית כמי שמתנדנד ללא הרף בין עמדות, על פי התועלת הפוליטית.
העניין המשמעותי יותר היה שהסקרים מוכיחים חד משמעית כי חוק הפטריוט, שהוא בעצם אסופה של חוקים המאפשרים חירויות גדולות יותר לסוכנויות ביון ואכיפת חוק בכל הנוגע למלחמה בטרור, זוכה לתמיכה חזקה בקרב הציבור למרות החששות לפגיעה בפרטיות ובזכויות אזרח, וגם צפוי לקבל סקירה חיובית בדו"ח ועדת ה-11/9. הדבר מחזק את הקבלות של בוש כלוחם בטרור ומשפר את ביטחון האזרחים, ומחייב את הדמוקרטים לרדת במידה רבה מנושא שמאד חזק אצל הגרעין המוצק שלהם אבל לא עוזר בכלל עם הקול הצף.
אל תפספס
גם במדינות המפתח, בוש מוביל
בסקרים, כאמור, מצבו של בוש כבר מזמן לא היה יותר טוב. בוש מוביל בשניים עד שישה אחוזים בכל הסקרים שנערכו בשבוע האחרון, וב-3.4% בשקלול הסקרים המובילים, במצב של מירוץ משולש (46.2% לעומת 42.8% לקרי). ניידר מקבל במצב כזה 4%. במירוץ ראש-בראש המצב מתהדק, ובוש מוביל במצב כזה ב-1.8%, 47% לעומת 45.2%.
בסקר התמיכה בתפקוד מצליח בוש להישאר בדוחק מעל קו ה-50%, עם 50.6% בעד ו-47% נגד. זהו נתון חלש לנשיא מכהן, אבל טוב במידה קלה מהשבועות האחרונים. באופן אישי, כאדם, בוש נותר פופולרי מאד, עם כ-66% הרואים בו אדם חיובי. עם זאת, כ-55% מן הנשאלים בסקרים המובילים חושבים שארה"ב נעה בכיוון הלא נכון, לעומת 39.35 בלבד החושבים להיפך.
במדינות המפתח, עוד חדשות עגומות למחנה קרי. בוש מוביל בפלורידה (באחוז אחד), באוהיו הקריטית (בשני אחוזים), ובפנסילבניה, בה הוא משקיע משאבים אדירים, בשישה אחוזים. קרי יכול להתנחם רק ביתרון של שני אחוזים בניו המפשייר. בוש מוביל בשתי מדינות בהן זכה גור ב-2000 (פנסילבניה ווניו מקסיקו), ואילו קרי מוביל רק במדינה אחת בה זכה בוש (ניו המפשייר).
בשקלול המירוצים לבית הנבחרים ולסנאט, מורים הסקרים על יתרון של 5.7% לדמוקרטים, וניצחון בסדר גודל כזה בזמן אמת יחזיר לדמוקרטים את השליטה בבית הנבחרים.