חבל לי שהם לא שמחים

אינני מצפה מהחרדים לשמוח ביום העצמאות. חבל לי שהם לא שמחים, אני מצר על כך מאוד, אבל אינני יכול להכריח אדם לשמוח. אינני מצפה מהאדם החרדי להיות ציוני, כשם שאינני מצפה מהערבי להיות ציוני. אינני מצפה גם מהאדם החרדי להיות דמוקרטי. האדם האורתודוכסי אינו יכול להיות דמוקרטי באמת, כי הדמוקרטיה הרי יכולה לשנות את החוק מהיום למחר - אני יכול להעביר חוק, באופן דמוקרטי, שמעמד הר סיני לא היה ולא נברא. אבל אני כן מצפה מהציבור החרדי לקחת חלק בזכויות ובחובות ולשמור על החוק. אני ממשיל את זה לבית משותף שהדיירים משלמים כולם משלמים מיסי ועד ושומרים על הניקיון. מה שכל אחד עושה בדלת אמותיו זה כבר עניינו.

בכלל, קשה היום לדבר על השתייכות לחברה הישראלית. יש פלורליזם של עצום של עולים וותיקים וערבים ודרוזים וחרדים ודתיים. מבחינתי להשתייך לחברה ישראלית זה לקחת חלק בזכויות ובחובות. עם החרדים יש עדיין את הבעיה הקשה של השירות בצה"ל, אבל אני מקווה שגם זה ייפתר. אסון אחר שעדיין קיים הוא מערכת החינוך הנפרדת. הילד שלי לא ראה ילד חרדי מימיו, כפי שהוא לא ראה ילד ערבי מימיו, אגב. וזה רע וצריך לשנות את זה.

אחד הדברים הטובים שקרו לציבור החרדי זה שהם הגיעו לאופוזיציה. זה חייב אותם לבדוק את התנהגותם ולהחליט לאן הם הולכים. התמורות הם לכיוון של שיתוף פעולה. קיצוץ הקצבאות שנעשה בשנים האחרונות, ואני מנכס את זה לעובדה שינוי בממשלה, הביא לכך שהציבור החרדי נאלץ לצאת למעגל העבודה. הם למדו שהשד החילוני אינו נורא כל כך והציבור החילוני למד לעבוד איתם. זו התקרבות חשובה. אין לי בעיה עם אורחות חייו של אדם, יש לי בעיה עם קבוצה שאומרת "לנו הזכויות ולכם החובות". אבל בשנים האחרונות, עם הנח"ל החרדי, האברכים שלומדים והנשים שיוצאות למעגל העבודה, יש התקרבות. יש עדיין מספר לא מבוטל של אנשי ציבור חרדים שלא מבין את הצורך לחיות ביחד. אבל גם אני וגם אנשים כמו דודי זילברשלג מבינים שיש כאן חברה המתפתחת של יהודים שצריכים לחיות כאן ביחד, עוד הרבה שנים. חג שמח.