וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

איזה חג תופס נגד פסוריאזיס?

חנוך דאום

15.4.2001 / 9:50

חנוך דאום, מנביאי גל התנ"ך החדש, ממשיך לחשוף סקופים בלעדיים מן המקורות. והפעם, שביעי של פסח: כמה מילות פרידה מהחג

עם סיום החג אביא גאולה לעולם (ראו כמה נהדרים חז"ל: לטעמם, הפרגון מביא גאולה לעולם. האין זה מתוק?) ואדבר בשמו של הרב ישראל אריאל: כל החגים, זולת יעודם ההיסטורי, פועלים ברובד נפשי של סובלימציה ותיקון. החג הוא זמן שמחה, ושמחה אמיתית באה ללב עת הוא נרפא. ראוי להאריך בעניין, אך כפי שכבר רמזתי פעם, את משכורתי אינני מקבל בקבלנות כי אם לפי מדורים, כך שכל הגדלת ראש מצידי תעמיד בספק את חוכמת החיים שלי. אז הנה הפירוט מקוצר. בעיניי הדברים מדהימים:

יום ראשון של פסח, יום היציאה ממצרים - השחרור מקלסטרופוביה, הפחד ממיצרים וממקומות סגורים. שביעי של פסח, זמן בו טבעו המצרים בים סוף - השחרור מפראנויה. חג השבועות בו חוגגים את קבלת התורה בה נאמר "אל תיראו, בעבור תהיה יראתי על פניכם" - השחרור מהחרדה. ראש השנה, היום בו ממליכים את מלך מלכי המלכים - השחרור ממגלומניה. יום כיפור, יום תשובה ותקנה - שחרור מאובססיה והתנהגות כפייתית. סוכות, החג בו קוראים את קהלת, המופלאה במגילות, ונעים בין קיץ לסתיו - השחרור ממאניה דיפרסיה. פורים, יום בו עמד הגורל לישראל - השחרור מסכיזופרניה. חנוכה, החג שמסמל התכברות על חוכמות יוון - ההצלה מהרצון להיות נורמלי ללא תקנה.


תסמונת דאום

1. שיר השירים הוא שיר אהבה. בסיום פסח, בדיוק כאשר האביב מפריח ניצני אהבה ראשונה באוויר הרך, קוראים את זו המגילה בבתי הכנסת. מדובר במשל מלבב - נסו את זה בבית - אך אין להתייחס אליו בקונטקסט אנושי גרידא. חלמתם פעם על אשה שצווארה כמגדל דוד? אז זהו שלא, כי את זאת יש לזכור: מדובר במטאפורה רוחנית.

2. בכל יום (כמעט בכל תפילה) אנו מזכירים את יציאת מצרים, שזה נס נהדר, אבל לא הנס היחיד שעשה ריבונו. ומדוע להזכיר דווקא אותו? ובכן, במקום לענות אספר לכם סיפור בשווי מקומון ירושלמי: בחור צעיר נכנס לבר ומזמין משקה. פתאום מתיישב לידו איש מבוגר ומתחיל להציק לו: "אתה רואה את הבר הזה? זו עבודה שלי, תראה איזה עיצוב, איזה גימור. אבל אתה חושב שקוראים לי ג'ון בונה הברים? מה פתאום". הבחור הצעיר מהנהן ומסתובב לצד השני. המבוגר לא מוותר ופונה אליו שוב: "אתה רואה בחוץ את גדר האבנים הזאת? זה אני בניתי, תראה איזה גובה, איזה פאר. אתה חושב שקוראים לי ג'ון בונה הגדרות? מה פתאום". הצעיר מהנהן בהבנה ומתעלם ממנו. אחרי שתי דקות המבוגר פונה אליו שוב ואומר: "אתה רואה את הסירה ששטה מולנו בים הפתוח? זה אני בניתי אותה, תראה איזה גודל, איזה יופי. אתה חושב שקוראים לי ג'ון בונה הסירות? מה פתאום". אז פעם אחת נישקתי כבשה, פעם אחת.

0
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully