אינטרנשיונל לאונג'

"אנחנו פשוט לא אוהבים את שרון" הסביר לי הלמוט בפשטות, מצמצם פער אידיאולוגי עמוק לבעיית אישיות קטנה ופתירה. "הוא יותר מידי דומה לבוש, שניהם אנשים קיצוניים שלא בנויים לפשרות, ומונעים על ידי דחפים לא רציונליים, כמעט כמו האויבים שלהם". הלמוט הוא מהנדס תוכנה מאוסטריה.

אנחנו מחסלים את בקבוק היין השני ב–posada ב–Morro de Sao Paulo. אי יפהפה ורגוע לא רחוק מסלבדור שבברזיל. "שלא תבין אותי לא נכון" הוא מדגיש "הציבור באוסטריה ממש לא אוהב את המוסלמים. כל הזמן יש יותר ויותר מהם בזלצבורג, תמיד יש להם תלונות וכולם אשמים בצרות שלהם חוץ מהם עצמם. אבל אני חושב שאת העימות הזה צריך לנהל באופן יותר אינטליגנטי. אנחנו מגיעים מתרבות רציונלית, ולפעמים אפשר להשיג יותר בשיחה ובמשא ומתן. לא הכל צריך להיפתר בכוח. אני חושב שבוש פשוט לא מספיק מתוחכם בשביל להבין את זה, הוא בובה של כל מיני כוחות שמרניים עם אוריינטציה דתית".

ג'יימס מתעקש על רשות הדיבור. הוא ברמן ב–SoHo בניו יורק, רווק משופשף ובליין נצחי. "אני לא חושב שאפשר לנהל משא ומתן עם האנשים האלה" הוא אומר "אני הייתי שם ב-September eleventh וראיתי את כל זה קורה. גררנו אנשים מתוך ההריסות וחיברנו צינורות מים עבור הכבאים. היה לי ברור כבר באותו רגע שהכל הולך להשתנות, שיש לנו אויב חדש ואמיתי מסוג שלא הכרנו קודם. אם היה מישהו שאפשר לשבת אתו סביב שולחן ולסגור עניינים אז אני לגמרי מסכים אתך הלמוט, אבל האנשים האלו פשוט לא חושבים במושגים שלנו. הם חיים בעולם של הכל או כלום, שחור ולבן. אתה לא מנהל משא ומתן עם אנשים כאלה, אתה מחסל אותם. תראה", הוא מוסיף, "אני לא בטוח שכל מה שאנחנו עושים בעיראק הוא הכי צודק והכי חכם, אולי אפשר להיות יותר מתוחכמים, אבל בסופו של דבר מתנהלת כאן מלחמה". ניכר שג'יימס הניו-יורקי הנהנתן לא מרגיש בנוח לשמש סניגור לבוש. הוא מזכיר לי איש שמאל ישראלי שנקלע לסביבה עוינת בחו"ל ומגן בלהט על עמדות ימניות, "אולי התירוצים שלנו לפלישה היו חלשים, אבל הפלת המשטרים באפגניסטן ובעיראק גורמת להרבה משטרים אחרים בעולם לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהם מחליטים להתעסק איתנו, או להעלים עין מפעילויות טרור בארצותיהם".

מוניקה, מעצבת תערוכות עצמאית מברצלונה מאזינה לדיון בסקרנות. היא נמצאת כאן על האי כבר כמעט שלושה שבועות, לוקחת הפסקה שלווה מחיי קריירה אינטנסיביים בבית. היא עזבה את ברצלונה מעט לפני פיגוע ההתאבדות במדריד, בו נהרג שוטר במהלך מעצר פעילי טרור איסלאמיים, ורק עכשיו לומדת על כך מאתנו. "זה נורא" היא אומרת, "אני באמת לא יודעת איך מתמודדים עם שנאה עזה כל כך. האנשים האלו פשוט לא מעריכים את החיים כמונו. לדעתי זו קודם כל בעיה חברתית. החברה הערבית נשארה אי שם בעבר, בערך באזור ימי הביניים. אני קוראת עכשיו ספר על פרס במאה האחד עשר, וזה נשמע ממש כמו היום. תרבות מאד מאד אלימה". בכל זאת, כמו תשעים אחוז מבני ארצה היא מצדדת בהחלטה להוציא את הכוחות הספרדיים מעיראק ולא מבינה למה האמריקאים מתעקשים להישאר. "זה רק יגביר את מעגל השנאה" היא אומרת.

גיא חזר בינתיים מהחוף הסמוך עם בקבוק נוסף של מרלו. למזלו, גאות האוקיינוס ירדה, הירח עלה, והוא הצליח להתקדם לאורך החוף בלי להירטב. בהחלטה בינלאומית מאוחדת סיכמנו שבעיות העולם גדולות על האי הקטן שלנו, ומוטב שנתרכז בבקבוק היין ונקשיב לגלים. באינטרנט קפה בדרך הביתה שמעתי ללא צער על פטירתו המוקדמת של ד"ר עבד אל עזיז רנטיסי. התגובות הנסערות הדהדו מיפן דרך מלזיה ועד לונדון ובעצם היו מכוונות יותר נגד ארצות הברית מאשר נגדנו. איפה הימים, חשבתי, שהיינו הולכים מכות עם הסורים על המים בירדן בסכסוך טריטוריאלי אלים אבל מקומי. יותר ויותר מתברר שהמלחמות שלנו עם הערבים הופכות לזירה נוספת בעימות גדול הרבה יותר, שכולם נסחפים לתוכו. יכול להיות שאפילו באירופה מתחילים להבין אותנו יותר טוב?