סלט רוקפור

את להקת רוקפור, הייצוא המוסיקלי הכי בולט של ישראל בשנים האחרונות, הייתי אמור לפגוש לראיון מעמיק לפני ההופעה שלהם באודיטוריום סמולרש. מכיוון שאת הראיון יזמו המארגנים של האירוע, כבר ראיתי את עצמי רובץ עם הלהקה מאחורי הקלעים, אוכל ושותה בחינם ומצטרף לאורגיה של אחרי המופע. אבל המציאות נושכת כידוע. במקום שיכניסו אותי ישר, הייתי צריך לקנות כרטיס מספסר אחרי שהאחראי על העיתון לא אמר לאחראי על המופע שאני מגיע, ובקופה אזלו הכרטיסים. גם הראיון שנקבע לשמונה בערב התחיל רק ברבע לתשע והוגבל לעשר דקות, כך שהמצב לא היה מעודד בזמן שהוכנסתי לחדר המנוחה של הלהקה. שם, במקום לגלות רביעיית כוכבים מוקפים בגיישות מפנקות, מצאתי את עצמי בחדר קטן וריק עם כוסות בירה חצי ריקות וארבעה בחורים מהורהרים ולא כל כך צעירים.

אהלן רוקפור.
כולם: "אהה! מה המצב? רגע, ברוך לא פה".

נו אז מה, אתם מתרגשים?
אלי: "כן, זו פעם ראשונה שאנחנו מופיעים וזה מאוד מרגש. סתם. כל הופעה מחדש יש התרגשות".

וזה שזה אוניברסיטת תל אביב עושה לכם משהו?
מרק: "תשמע, כשאני הייתי סטודנט פה לא היה אולם כזה".

רגע, אתם הייתם סטודנטים כאן פעם?
מרק: "אני למדתי פה היסטוריה ופילוסופיה".
אלי: "אני התחזיתי. הייתה לי תעודת סטודנט כזאתי כדי להיכנס לכל מני דברים: חניונים, עניינים אתה יודע, לקנות בדיונון..".
(רעש של מים יורדים באסלה. ברוך מגיח מהשירותים מחייך)
ברוך: "יו יו יו!"
כולם: "זה ברוך, כן".
ברוך: "אני יכול להגיד משהו חשוב?"

כן.
"בדרך כלל לפני כל הופעה יש לנו קצת חרא. ללהקה. ואז אין שירותים טובים. פתאום עד שכבר יש שירותים טובים אין לאף אחד חרא".
מרק: "מצוין, זה היה מאוד חשוב".
אלי: "זה ברוך".

איך אתם נרגעים לפני הופעה? יושבים בחדר עם בירה?
איסר: "פה זה תנאים של היכל התרבות (חדר ריק כזכור - ע.ל), בחו"ל אתה מעלה את הציוד מהרכב מהר לבמה, במקרה הטוב יש לך באלאנס , לרוב אין לך. אתה מעלה, מנגן, מוריד את הציוד עם הזיעה שלך, מכניס את הציוד לאוטו ונוסע להתראות".
מרק: "היו הופעות שהרכבנו את הבמה מול הקהל".
אלי: "היו הופעות שהרכבנו במה ברחוב".
איסר: "זה אנרגיות אחרות להופיע באודיטוריום כאילו, אנשים יושבים... אני מקווה שזה יעבוד טוב, זה לא ממש הסגנון שקהל יושב ככה ומחיאות כפיים ושקט. אני מקווה שהקהל יבוא קדימה".

איך זה להופיע באמריקה?
אלי: "אנחנו הופענו גם מול עשרים אלף איש שזה מאוד מכובד, וגם מול בן אדם אחד. בדרך כלל זה מועדונים של 500 איש. מקביל לברבי פה, אפילו יותר קטן".
מרק: "חיממנו כמה להקות גדולות ביניהן בלונדי, B52".
אלי: "וגם בלי קשר, הופענו במקומות כמו House of blues בלוס-אנג'לס, שזה מקום יחסית מאוד גדול, דומה לסטייל של המקום כאן".

יש לכם קהל שם?
מרק: "זה קהל שנבנה".
איסר: "התחלנו מאפס. פעם ראשונה נוחתים, "מי אתם ומה אתם" וזהו. אתה עושה חימום ללהקה מקומית או משהו".

אתם מרגישים חלק מה"התרחשות" בארצות הברית?
איסר: "כן. אתה רואה להקות שהופעת איתם באיזה פסטיבל ואפילו שלא הייתה לך אינטראקציה איתם, אתה פותח מגזין ורואה את השם שלהן. אז אתה מתחיל לראות שאתה מופיע עם להקות שהן כבר נכנסות לקליקה".
ברוך: "או פתאום התמונה שלנו ליד איזו להקה שאנחנו אוהבים".
איסר: "הייתה איזו ביקורת על ההופעה של בריאן ווילסון (מה"ביץ' בויז" - ע.ל), ואחריה ביקורת על ההופעה שלנו".

אתם יכולים כבר להסתכל אחורה ולהגיד "עשינו את זה"?
איסר: "התקדמנו".
מרק: "אנחנו נעשה את זה".
ברוך: "בצעדים קטנים, זו ההתחלה, זו הדרך, ככה זה נבנה אצל כל להקה. אנחנו מקבלים את R.E.M כמוצר מוגמר, אבל הם הצליחו רק בתקליט השביעי או השמיני שלהם".
איסר: "אני אתן לך דוגמה. יש לי מכר שלקח את הלהקה שלו, להקה לא מוכרת, ונסעו לוונקובר. היו שם איזה חודש, התקשר אלי באמצע הלילה ואמר - "תשמע, נתקענו, אין לנו עבודה, חשבנו לרדת ל- LA . אתה יכול לסדר לי חברת תקליטים, הופעות?" צחקתי, אמרתי לו - "אתה לא יודע מה אתה שואל בכלל, זה לא עובד ככה".

את מי בארץ אתם אוהבים?
אלי: "אותך".
איסר: "אנחנו אוהבים את 'איזבו', שהיו אמורים לחמם אותנו פה היום ולא יכלו לבוא".
ברוך:" יש הרבה דברים טובים שיוצאים בארץ, גם באנגלית".
אלי: "כוכב נולד. נינט טאייב אני מאוד אוהב".

באמת, מה היחס שלכם, להקת רוק פסיכדלי, למוסיקה מזרחית ולכוכב נולד?
ברוך: "יש מזרחית ויש מזרחית".
אלי: "אני חושב שזה יצא מפרופורציות לגמרי. מוסיקה מזרחית הפכה פה למשהו כאילו שתפס את כל המקום כמעט, והגיע הזמן להרגיע קצת עם הדבר הזה".
מרק: "אייל גולן זה לדעתי אחד הדברים הטובים שקורים".

למה, כי גם אתה רוצה להיות כדורגלן?
"בלי קשר אני רוצה להיות כדורגלן. אני גם כדורגלן".
ברוך: "אני לא אוהב את אייל גולן".

אתה גם רוצה להיות כדורגלן?
"כן".

חייבים להזדרז אז אני קופץ לסוף הרשימה - אתם מעדיפים אלכוהול או סמים?
ברוך: "אני מעדיף אלכוהול".
מרק: "אנחנו לא משתמשים בסמים, רק אלכוהול. לעיתים אלכוהול".
איסר: "אלכוהול לדברים מסוימים וסמים לדברים מסוימים".
אלי: "אני לא אוהב את אייל גולן".

ולסיכום, איזו גבינה אתם הכי אוהבים?
איסר: "עמק, צהובה".