דוגוויל

נפצח בוידוי (כמסורת סרטיו הקתולים של הבישוף פון טרייר): ראיתי את דוגוויל בקולנוע, ולא הצלחתי להביא את עצמי לכדי צפייה נוספת בדי.וי.די, לא בגלל ה-177 דקות, כמו בשל העובדה שקשה לי לראות את ניקול קידמן סובלת כל כך, ועוד בסלון שלי, בבית שלי. שלא תבינו לא נכון, ב"לשבור את הגלים" צפיתי כל כך הרבה פעמים, שהרגשתי כמו קריימר מסנייפלד עם האובססיה שלו ל"חופים".

אבל זה בסדר, שלא תחשבו שלא קיבלתי את מנת הזוהר ארגוב שלי. ברוך השם יש לנו כאן מלאי תוספות שמספיק בשביל להשביז אותנו מחדש. הראיונות שמגיעים בדיסק של הסרט נעים סביב ההגיון הממוסחר. שאלות לא קשות במיוחד עם תשובות סמי מעמיקות. ראינו ראיונות טובים יותר. אבל האמת היא שכל ראיון עם פון טרייר לא יכול לעבור סתם ככה, כאילו היה ג'אנקט של ג'ודי סלומון ב"תרבות מעריב", והראיון עם הדני המשוגע הוא רק הכנה לסרט הדוקומנטרי שמחכה לכם בדיסק התוספות השני.

"וידויי דוגוויל" אורך כמעט 50 דקות ומאשש לאורך ולרוחב את כל השמועות הזדוניות על כך שניקול קידמן הרגישה זיפת במהלך הצילומים. לא, לא תראו כאן את כל המיץ שאתם מחפשים, אבל כן תראו כאן את ניקול קידמן מתייפחת בזרועותיו של במאי מחוסר שפיות לחלוטין שחי על כמויות ואליום שהיו יכולות להרגיע סוס. "תא הוידויים" הוא מחסן קטן בתוך ההאנגר בו יושבים החברים במשך חודשיים בשבדיה הקפואה ומצלמים סרט. השבדים משתגעים מזה שהם צריכים לשחק באנגלית, ניקול קידמן רוצה הביתה לילדים, ועוד לא דיברנו על השחקנים האירופאים הלא מוכרים שהבטיחו להם שלהיות כוכבי קולנוע זו עבודה קלה.

קשה, קשה לראות גם את דוגוויל (טוב, קבלו תקציר בשורה אחת: מדובר במחזה שנע סביב דמותה של גרייס, צעירה שנמלטת מידי החוק ישר אל עיר הכלבים שמאוכלסת באנשים שע"פ פון טרייר, הם אמריקה האמיתית. נחמדים, נחמדים אבל בסך הכל אינטרסנטים שיאנסו לכם את הצורה אם רק תהיה להם הזדמנות), ואת התוספות ישר אחרי. קחו יום מנוחה, סעו לחו"ל, רדו לים ואז תמשיכו לראות את התוספות.

לפני סיום כמה פרטי טריוויה שיוסיפו לאווירה: באמריקה הסרט יצא רק עכשיו, וכצפוי, האמריקאים לא מבינים מה רוצים מהחיים שלהם ומעדיפים לראות סאות' פארק. דבר שני, פון טריר החל לעבוד על הסרט השני בטרילוגיה האמריקאית שלו, כשהפעם הוא יעסוק בתקופת העבדות באמריקה. והכי הכי חשוב: הבמאי של הסרט הקשה שאתם הולכים לצפות בו, מעולם לא ביקר אצל הדוד סם.