אריות יד שניה

ראשית ולמען ההגינות אפתח בווידוי קטן: רוברט דובאל עושה לי את זה. הוא עשה לי את זה עוד כשהיה בן 40 ובטח ובטח שהוא עושה לי את זה כקשיש חביב ושרמנטי הנושק ל-70. מה גם שמבטא דרומי כבד ובמקרה הזה טקסני, גורם לי להתרגשויות לא קטנות ולאיבוד אובייקטיביות באשר היא. נו, ועוד לא אמרתי שגם מייקל קיין שווה לאללה.

אריות יד שנייה הוא מפגש הפסגה של סמלי המין הפרטיים שלי. אבל מה לעשות והמוצר המוגמר של כשדובאל פגש את קיין הוא סרט חביב לכל המשפחה. סרט אמריקאי למהדרין עם כל הקיטש המשתמע ממנו, עם מינונים מדויקים של צחוק, דמעות ומסרים אמריקקיים שעוברים מאב לבן. אם לא תקחו אותו ברצינות רבה מדי אולי אפילו תהנו.

אתם כבר מכירים את הסיפור. וולטר ( היילי ג'ואל אוסמונד, שמאז החוש השישי מלוהק בקביעות לתפקידי הילד הרציני והרגיש ) הוא נער צעיר, רציני וחנון לא קטן עם ביטחון עצמי של נמלה. אמו של וולטר ( קירה סדג'וויק, שמסרט לסרט מוכיחה שוב כמה היא מפוספסת ) זורקת אותו בביתם המבודד של שני דודיו, גארת והב (קיין ודובאל בהתאמה) שם הוא אמור לבלות את חופשת הקיץ שלו, בכדי שלא יפריע לה בלימודי הקלדנות המשפטית, אליהם נרשמה.

הדודים המזדקנים חזרו רק עכשיו לביתם המתפורר לאחר העלמות בת 40 שנה. חזרתם המפתיעה אחרי היעדרות לא מוסברת, יוצרת חרושת של שמועות אצל בני משפחתם שעדיין חיים, כמו גם אצל חבורה נכבדת של סוכני מכירות תאבי בצע. השמועות טוענות כי הקשישים מפוצצים בכסף ומכיוון ששמועות מטבען מנפחות את המציאות האפורה, ההון של הזקנים מיוחס לשלל בנקים אותם לכאורה שדדו בצעירותם.

עכשיו וולטר השברירי (כבר אמרנו רגיש) צריך להתחבב על דודיו ולמצוא את האוצר המוטמן ,על פי אותן שמועות, בחוותם המתפוררת. לא צריך תואר ראשון בנבואה קולנועית בכדי להבין מה עומד לקרות... אם הימרתם על בונדינג של וולטר והדודים הזקנים, אם שמתם את הכסף שלכם על האמון שיבנה ביניהם, על החיים המשוגעים שהם יעשו ועל כמה שכולנו בסוף הסרט נרצה דודים כמוהם. צדקתם!

בשביל לא להיגרר למחוזות המוכר והבנאלי, נוספה לסרט עלילת משנה המתארת את עלילותיהם של הדודים במהלך חלק מארבעים השנים העלומות. את סיפורי ההרפתקאות מספר הדוד גארת (קיין) לוולטר (שבשלב זה נהיה וולט, דבר המבטא טוב מכל את הפיכתו לגבר גבר) כשאנחנו חווים את ההתרחשויות מנקודת מבטו של הילד, מה שאומר גווני צילום עזים יותר, משחק מוגזם ודרמטי בסגנון שנות ה-50 והבעות פנים בלתי אפשריות. ועוד לא ספרנו לכם על הלביאה הזקנה, הג'ירפה, חבורת הכלבים המקסימה, חזיר המחמד, המטוס ושאר הירקות...

בסקציית התוספות תוכלו למצוא ראיונות עם השחקנים והצוות על הסט (למה תמיד הם נשמעים אותו הדבר? זה התסריט הכי טוב שקראתי/ הייתי חייב לשחק בסרט/ הסרט הוא על יחסים ועל הדברים החשובים באמת בחיים... אתם כבר מבינים). תוכלו גם להתפנן על ערוץ קריינות של הבמאי, סרט תיעודי על גלגולו של התסריט וקטעים שהוצאו מהסרט במהלך העריכה.

בדוקומנטרי על התסריט, שהעבודה עליו נמשכה 10 שנים, תוכלו לקבל הבנה אמיתית על מה שקורה מאחורי הקלעים. המחשבה על הזמן והדרך שאותה עובר כל סרט מרגע כתיבתו ועד להפקתו עלולה לגרום לכל תסריטאי להתחיל לחשוב שוב על הבחירה המקצועית שלו.

ובנימה מתוסכלת משהו: הקטעים שהוצאו מהסרט, בין אם זה בגלל שהסרט הוא סרטו השני בלבד כבמאי של טים מקאנליס ( את הראשון Dancer, Texas Pop. 81 ביים במהלך אותן 10 השנים בהן חיכה שמישהו ירים את הכפפה לאריות יד שנייה ובכדי לצבור ניסיון כבמאי ) או בגלל סיבות תקציב וזמן, הוצאו מהסרט די הרבה סצנות שהוצאתן תמוהה בעיני, חורים קטנים בתסריט נסתמו והובנו בזכות צפייה בסצנות הגנוזות והכי מבאס זה לצפות בסוף המקורי של הסרט שהוחלף בדקה האחרונה, למה? למה? למה? שאלות רבות ותשובות אין.

בסך הכל "אריות יד שניה" הוא אחלה סרט לאחה"צ בסבבה עם האחיינים, יש מצב לדמעה לא מחייבת או שתיים, ואם אתם רוצים פינאלה כמו שצריך אז בדקה האחרונה כשוולטר הגדול מגיע לחוות דודיו לפגוש את השריף המחוזי תחזרו לתפריט הראשי, ושם בסצנות שהורדו בעריכה בחרו את הסוף המקורי.