יותר חשוב מאנגלית ומתמטיקה

הקלות הבלתי נסבלת של פסק הדין בנוגע לתשעת הנערים שהתעללו מינית במשך חודשיים בנערה בת גילם עוררה תרעומת ציבורית רבה, ובצדק. בפסיקתו בשבוע שעבר קיבל בית המשפט את עסקת הטיעון שנעשתה בין הסניגורים לתביעה והטיל עליהם עונש של פעילות למען הציבור ופיצוי המתלוננת בסך של 2,000-3,000 שקלים. בנוסף בחר בית המשפט שלא להרשיע את הנערים כדי שלא יהיה להם רישום פלילי. בכך העדיף בית המשפט את טובתם ועתידם של האנסים על פני עשיית הצדק עם הנפגעת: היא תתמודד עם השלכות ההתעללות במשך כל חייה ואילו תוקפיה לא ישבו אף לא יום אחד בכלא.

לפסק הדין הסלחני גם השלכות קשות בהיבט החברתי. בשנה האחרונה הגיעו לקווי החירום של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית קרוב למאתיים דיוחים על מקרי אונס קבוצתי של נערות מתבגרות. היות ומרבית מקרי האלימות המינית אינם מדווחים, יש להניח כי פניות אלו הן קצה הקרחון בלבד, ואילו ההיקף האמיתי של התופעה גדול הרבה יותר. בית המשפט בחר להגיב בסלחנות המעניקה לגיטימציה למעשי אלימות מינית, במקום לנקוט עמדה ערכית חד-משמעית ושתבטא שלילה נחרצת.

זאת ועוד, מרבית הנפגעות אינן פונות להליך הפלילי. הליך זה, המכונה בפיהן "אונס שני" נמשך זמן רב והוא תובעני ושוחק רגשית. כאשר בית המשפט גוזר עונש קל וסלחני אשר אין לו ולא כלום עם חומרת העבירות הוא מעצים את הפגיעה בקרבנות ומרתיע רבות אחרות מלהתלונן.

אולם לא רק המערכת המשפטית, כושלת במילוי המוטל עליה בהתמודדותה עם אלימות מינית בקרב בני הנוער. הצהרות גורמים שונים משרד החינוך כי הנושא נמצא "על השולחן" ומטופל היטב הן הצהרות ריקות מתוכן. מה תועיל חובת הדיווח או "חוזר מנכ"ל" כאשר הצוותים החינוכיים בבתי הספר נעדרים את הידע, ההבנה והמיומנות להתמודד עם נושא האלימות המינית? משרד החינוך תירגם ופיתח חומרים חינוכיים העוסקים בנושא אולם הם מעלים אבק על המדף ואינם מיושמים בפועל. הפעילות החינוכית היחידה המתקיימת בעקביות ובהיקף רחב במסגרת בתי ספר הבוחרים בכך נעשית על ידי מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

מחקר שבוצע על ידי ד"ר תום גמפל וד"ר ענת זהר מהאוניברסיטה העברית בקרב אלפי תלמידים מכיתות ז-י"ב העלה כי כשליש מהתלמידים דיווחו על היותם קורבנות לאלימות מינית מצד בני גילם. בהצגת המחקר בפני חברי הוועדה הפרלמנטרית לקידום מעמד האשה ציינו החוקרים כי הטרדות מיניות, מילוליות ופיזיות הינן מחזה נפוץ בכיתה, במסדרון ובחצר בית הספר, כאשר תלמידים נוספים ואף מורים נמצאים בסביבת האירוע. התעלמות הצוות החינוכי מאירועים פומביים אלו, מעבר לכך שהיא מאשרת נורמות חברתיות פסולות, מקנה לנפגעים תחושה כי בית הספר הינו מקום בו הם חשופים לפגיעה וכי מוריהם אינם דמויות שניתן לפנות אליהם בעקבות פגיעה מינית.

אבל לצוות החינוכי תפקיד מכריע במניעה ובהתמודדות עם אלימות מינית בקרב בני נוער. יש לקבוע במסגרות להכשרת מורים תוכניות חובה בנושא של אלימות מינית. בראש ובראשונה על התוכניות לאפשר לפרחי החינוך וההוראה להתמודד עם המורכבות והקושי הרגשי שהנושא מעלה בהם עצמם. בהמשך, יש ללמדם על מאפייני התופעה, שכיחותה וכיצד לזהות ולאתר את איתותי המצוקה של התלמיד או התלמידה, קורבנות ההתעללות. יש לקיים שיעורי חובה בכל מערכת החינוך בהם יוכלו התלמידים לרכוש מודעות והבנה לגבי מושגים כמו תקיפה מינית, הסכמה חופשית, לחץ קבוצתי וכו', כאשר התכנים מתאימים לקבוצת הגיל הרלונטית. אין ספק כי פעילות חינוכית למניעת אלימות מינית ולעידוד הקורבנות לפנייה לקבלת סיוע חשובה עשרות מונים מעוד שיעור אנגלית או מתמטיקה. התערבות טיפולית, חינוכית ומשמעתית של צוות בית הספר לאירועי אלימות מינית חיונית ליצירת אקלים מוגן בבית הספר, למניעת ולהפסקת אירועי תקיפה מינית בקרב התלמידים ולשמירה על שלומם הרגשי והפיזי. מערכת החינוך מועלת בתפקידה כל עוד היא אינה עושה זאת.

הכותבת היא מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל