שחכנו שיש לנו בשר קודש לא פחות משיש לנו רוח הקודש
כך אומר הרב קוק בספר אורות. איני מבין למה שהרא בלאו מתגעגעת ליהודי הגלותי השפוף והמסכן. הגיע הזמן לצאת מהגלות,
וגם, לפתח את גופנו. לא סתם בהתעוררות הציונית הגדולה התעוררה גם תנועת מכבי. זהו חלק מחזרתנו לארץ קדשנו.
גבורה יהודית אמיתית.
אינני חושב שיש מי שמצדד ברפיסות. אין לנו שום ענין להפוך לחבורת רכיכות רוטטות. אולם, בוודאי שגבורתנו לא תימדד בהיקף שרירנו. זה שהגוף היהודי (הן הפרטי והן הלאומי) צריך להיות בריא וחזק, בזה אין ספק. אולם אם אין רוח במפרס, אין שום משמעות לעוצמה הפיזית שנראית כלפי חוץ. רק כשנדע מי ומה אנחנו, ומהיא תכלית קיומנו, רק אז תהיה משמעות לעוצמתנו הפיזית. רק אז כוחנו יהיה גבורה ולא אלימות.
שהרה המקסימה צודקת אבל היא קצת
לא נורא, העיקר שמה שרצתה להגיד עבר: אנחנו עם עם שיגעון גדלות של ספורט בלי שום בסיס (ותראו איך באולימפיאדה המשלחת שלנו תהיה קטנטנה ותעבור מהר)