בדיוק לפני שש שנים נרצח איקבל מסי, ילד בן 12, עבד בתעשיית השטיחים בפקיסטן, שהיה סמל למאבק נגד שיעבוד ילדים. מאחורי הרצח עמדו בעלי מפעלי השטיחים, שראו בפעילותו נגד ניצול הילדים סכנה חמורה לתעשיה.
בגיל ארבע נמכר מסי לבעל מפעל שטיחים, בגלל חוב בסך 600 רופי, 60 שקל, שהוריו חבו לאיש. מסי עבד שם במשך שש שנים: שבעה ימים בשבוע, 16 שעות ביום, מארבע לפנות בוקר, ועד שמונה בערב. הפסקות - אין, האוכל - מועט ולא מזין. ילדים שהתלוננו - הוכו. מספיק היה שהבעלים חשב שהתלוננו כדי שיקבלו מכות. מסי הורשה לחזור הביתה רק כדי לישון. להוריו לא היה סיכוי להצילו מהעבדות הזו, שהם היו חלק ממנה. המשטרה המקומית שיתפה פעולה עם בעלי מפעלי השטיחים.
בשנת 1991, כשהיה בן שמונה, הצליח מסי לברוח ולהכיר פעילים של ארגוני זכויות אדם בפקיסטן. הוא הפך לפעיל במאבק נגד עבדות ילדים, ואף זכה בפרס "ריבוק" האמריקאי להגנה על זכויות אדם במדינתו. מסי נשלח למסע הרצאות מול ילדים בני גילו בבתי ספר בארה"ב. הילדים האמריקאים הקימו את פרוייקט "בית ספר לקרן איקבל מסי" וכתבו אלפי מכתבים בנושא, אחד מהם הגיע להילארי קלינטון, שפעלה למענו של מסי.
הלחץ הבינלאומי הביא לסגירת חלק ניכר ממפעלי השטיחים בפקיסטן. מסי קיבל מספר איומים ברצח מצד מי שראו בילד בן ה-12 איום. ב-16 באפריל 1995 הוא נורה למוות בכפרו, בזמן שרכב על אופניו.
למעלה ממיליון עבדי מין קטנים
הצהרת זכויות האדם של האו"ם משנת 1948 קובעת כי "אף אדם לא יוחזק בעבדות או שיעבוד. עבדות או סחר בעבדים, על כל צורותיהן, ייאסרו". ב- 1989 הוכרזה באו"ם האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שמטרתה למסד סדרת ערכים שיגנו על ילדים ברחבי העולם מפני הזנחה, ניצול ופגיעה. אבל הפרות של זכויות ילדים ופגיעה בהם מתקיימות במקומות רבים בעולם, ובצורות שונות: באזורי מלחמה הופכים ילדים לעבדים-לוחמים, ילדים נמכרים כעבדי מין, ובמדינות מתפתחות רבות, בעיקר במדינות התעשייתיות באסיה, כרבע מכלל הילדים משועבדים בדרך זו או אחרת.
ארגון העבודה הבינלאומי מגדיר עבדות ילדים כעבודה הנעשית על ידי ילדים מתחת לגיל 15, מחוץ למסגרת הביתית. על פי אומדני ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, בעולם יש כיום בין 70 מיליון ל-250 מיליון ילדים עבדים.
המדינות הבעייתיות ביותר מבחינת עבדות הן מדינות אסיה, בהן מתבצע היצור התעשייתי של מדינות המערב. ההערכה היא שבאסיה יש 44 מיליון ילדים עבדים. באפריקה יש 23 מיליון ילדים משועבדים, חלק גדול הם חיילים במלחמות האזרחים והסכסוכים ברחבי היבשת. במדינות גאנה, הודו, אינדונזיה, ברזיל ונפאל, 25 אחוזים מהילדים מתחת גיל 15 הם עבדים. בג'קרטה, בירת אינדונזיה, ישנם כ-700 אלף ילדים עבדים.
במדינות הנחשבות על ידי התיירים לאקזוטיות ישנה תעשיית מין מפותחת שהילדים הם חלק ממנה: בהודו מועסקים 400 אלף ילדים בזנות, בברזיל - 500 אלף, בתאילנד - 800 אלף. בחלק מהמקרים מדובר בילדים בני חמש.