מקיאווליסטים על חשבוננו

סיפור פינוי רצועת עזה, ופינויין הצפוי של רוב התנחלויות יהודה ושומרון, יכול ללמד רבות הפוליטיקה כתמהיל של ציניות וקוצר ראות. החבירה הצפויה של שמעון פרס לממשלת שרון כדי לאפשר את פינוי רצועת עזה היא שיאו של מחזה תעתועים שבו מדינה שילמה מיליארדים על הקמת התנחלויות, רבים שילמו בחייהם על הגנתן וכעת צפויות אלפי משפחות לשלם את מחיר קריעתן מבתיהן.

תזכורת: בשנת 1976, בשיא המאבק של גוש אמונים על שבירת הטאבו של ממשלות העבודה על התיישבות בלב אוכלוסיה פלסטינית צפופה ביהודה ושומרון קרא פרס, אז שר הביטחון בממשלת רבין, "מדוע יהודים יכולים להתיישב בארגנטינה ואינם יכולים להתיישב בשומרון?" כך, ברטוריקה האופיינית לו של דבר והיפוכו נימק פרס את הברית שכרת עם גוש אמונים שביקש להתיישב בשומרון על אפו וחמתו של ראש הממשלה רבין. בשנות השמונים, כמוביל מערכות הבחירות של הליכוד, הסיע שרון מאות אלפי בוחרים לסיור במפעל ההתנחלויות, שהלך והתעצם בהנהגתו, כדי ללמדם על מעשי המפלגה בה יש לבחור, כדי שתמשיך בתהליך התיישבות.

כעת מקונן פרס על המיליארדים שבוזבזו על ההתנחלויות במקום להיות מושקעים בקידום החברה; כעת מתלונן שרון שהכיבוש הוא בלתי אפשרי ושאין לשלוט על עם אחר. נו באמת. האם לא היה ברור כבר אז כי שלטון על כל ארץ ישראל יהפוך את היהודים למיעוט במדינה דו-לאומית? האם האסון הפוליטי לא היה צפוי כבר אז? ההתנהלות הזו מעלה שתי אפשרויות: או שמדובר במנהיגים שלא הבינו משמעותם של תהליכים היסטוריים אלמנטריים וחשבו שקולוניאליזם יהודי בלב אוכלוסיה פלסטינית הוא מעשה אפשרי; או שמדובר בשני ניאו-מקיאווליסטים, שהאחד (פרס) השתמש במתנחלים כדי לקעקע את שלטונו של רבין והשני (שרון) עשה בהם מנוף להעצמת שלטון הליכוד. אפשרות שלישית, משיחית, המאמינה בפעמי גאולה אינה סבירה. בניגוד לחלק מהמתנחלים, פרס ושרון אינם ידועים כמאמינים בהשגחה עליונה, או מקומית, שתטרנספר את הפלסטינים.

המתנחלים, שרובם הגיעו לשטחים בעידוד ממשלות ישראל ולא כפו עצמם עליה ממניעים משיחיים, עתידים לשלם מחיר נורא על מצעד איוולת זה. רק עורמת ההיסטוריה יכולה היתה לזמן את פרס, חלוץ המנחלים בשומרון, ואת שרון, שהפך לאבי ההתנחלויות, להוביל ממשלת פינוי כשרידיה של קבוצת מנהיגים שסירבה בשעתו לראות את הנולד.

הרעב לאחוז בכל השטחים עלול להותיר את ישראל שלאחר הפינוי ללא שלום ועם פחות סיכויים להחזיק אזורי בטחון חיוניים כבקעת הירדן. ניוותר מול רשות פלסטינית עוינת שהובאה לכאן במעשה איוולת יהיר אחר – הסכם אוסלו – שגם בו מוטבעת חתימתו של פרס, כמי שרוממות השלום בפיו ומציאות של אנטי שלום בתוצאות מעשיו.

וכך, אלו שכונו "חלוצים ובוני ארץ ישראל" יוסגו עכשיו כחיילים על לוח השחמט, כאילו לא מדובר באנשים שרובם הגדול הלך לשטחים בתום לב. ובסך הכל, מהו ציבור אם לא כלי משחק בידיהם של פוליטיקאים מן הזן שעבורו שלטון הוא רק לשם שלטון?