קרי נותן לבוש להסתבך לבד

השבוע האחרון היה אולי הקשה ביותר של ממשל בוש. ההתלקחות בעיראק (שנרגעה באופן זמני) והחגיגה התקשורתית סביב עדותה של קונדוליסה רייס, היועצת שלו לביטחון לאומי, הובילו לזליגה רצינית של תמיכת הציבור בביצועיו הביטחוניים, של מי שמגדיר את עצמו כ"נשיא מלחמה".

הדעות על הופעתה של רייס חלוקות, אבל בשקלול כל הנתונים נראה שהיא הצליחה, נכון לעכשיו על כל פנים, לעשות את המרב שניתן היה לצפות ממנה: למזער את הנזק. היא לא הצליחה לנקות את עצמה מן הסתירות שהתגלו בין עובדות לדברים שאמרה בעבר ובעדות עצמה. אבל רק מעט פחות ממחצית הנשאלים אמרו שעדותה של רייס משנה במשהו את דעתם על ממשל בוש. בנוסף, סקר של השבועון "ניוזוויק" מצא כי יותר אמריקאים (24%) מאשימים את ממשל קלינטון באחריות למחדלים שהביאו את הפיגועים, מאשר את ממשל בוש (18%).

עם זאת, הסתירה הגסה ביותר של רייס לא הוכחה עד יומיים אחרי עדותה. רייס העידה ביום חמישי, ורק בשבת שוחרר לעיון הציבור אותו תדריך מודיעין יומי מפורסם של השישה באוגוסט, 2001. בעדותה התעקשה רייס שהחומר בתדריך זה הכיל רק סקירה היסטורית ושום מידע חדש, וכי הוא לא עסק באיום על שטחה של ארה"ב.

המזכר, שנשא את הכותרת "בן לאדן נחוש לבצע מתקפה בשטח ארה"ב", דווקא כלל מידע על כך שממצאי ה-FBI מאז 98' מעידים על פעילות מתמשכת (לא פעילות בזמן עבר) התואמת הכנות לחטיפה. ייקח זמן עד שהסתירה תחלחל אם בכלל לתודעת הציבור, העייף גם כך משפע המידע שייצרה ומייצרת הוועדה. מכל מקום, הסקרים האחרונים אינם מעידים על נזק משמעותי.

מבין תומכי ג'ון קרי לנשיאות ארה"ב, ישנם רבים שהיו מעדיפים מישהו אחר, אבל יתמכו בכל מועמד שאינו ג'ורג' בוש או אחד מחברי ממשלו. בשבוע האחרון נזכרים יותר ויותר מתומכי "רק לא בוש" למה הם לא מתים על קרי – לאיש, שהוכיח אומץ צבאי ואזרחי בכמויות אדירות לפני 33 שנה ויותר, אין הרבה אומץ פוליטי, וגם החושים רוב הזמן רדומים.

קרי נמנע מלבקר את האופן בו בוש מנהל את המלחמה בעיראק, וגם אינו מציע אלטרנטיבה ברורה. הוא מדבר על שיתוף פעולה נרחב יותר עם האו"ם ומדינות אחרות, אבל לא בצורה שנותנת להבין שיש לו תוכנית מסודרת. בנוסף, קרי גם נמנע עד כה מלהשתמש בחומר מדיוני ועדת החקירה כדי לנגח את הממשל.

דמוקרטים רבים סופקים כפיים באכזבה ותוהים מדוע החייל האמיץ, שחזר הביתה עם שלל עיטורים על החזה ולא התבייש לשאול את הקונגרס "איך מבקשים מאדם שיהיה האחרון למות למען טעות", אינו מגלה נחרצות דומה, או לפחות כישרון דומה בניסוח, בתור מועמד להנהגת ארצו.

אבל אולי קרי צודק. נתוני הסקרים האחרונים מחייכים אליו והתמיכה בביצועי הנשיא – הן בנוגע לעיראק והן בנוגע לאבטחת ארה"ב מפני טרור – יורדת בהתמדה. אז למה שיפתח את הפה ויפריע לבוש להסתבך?

בשלב זה מסתמנות לקרי שלוש בעיות מרכזיות בקמפיין:

1) תדמית ליברלית מדי. מספר האנשים, שהשיבו בסקר כי קרי נראה להם ליברלי מדי, קפץ במהלך חודש מרץ מ-29% ל-44%. הדבר נבע בעיקר מהפצצת תשדירים של בוש, בהיקף של 40 מיליון דולר, אבל גם מכישלון של קרי למנוע מבוש לצייר אותו כך. זה לא עוזר במיוחד לקרי שבעל בריתו הנלהב ביותר מבין בכירי מפלגתו הוא הסנאטור האחר של מדינת מסצ'וסטס, טד קנדי. קנדי הוא נער הפוסטר של "הליברל הצפוני" שהרפובליקאים משתוקקים להלביש כתדמית גם על קרי. רבים מאשימים את קרי בפסיביות בנקודה זו, וחוזים שזה יעלה לו ביוקר, אבל יש למגמה זו סיבה נוספת, והיא:

2) כסף. לבוש יש הרבה, הרבה יותר. אין לקרי הרבה מה לעשות נגד זה.

3) היעדר אלטרנטיבה ברורה. זה טוב ויפה לומר שבוש אינו נשיא טוב, אבל קרי חייב גם להסביר למה הוא יהיה יותר טוב.

גם לבוש יש שלוש בעיות עיקריות:

1) המלחמה בעיראק. ככל שהיא תימשך ללא תוצאות חיוביות, ובמיוחד אם יוסיף להישפך דם אמריקאי, יאבד בוש תומכים. נקודה זו מביאה אותנו לבעיה נוספת, יותר פוליטית נטו:

2) אחוז התומכים בביצועיו של בוש בשטח הביטחוני יורדים בהתמדה. עדיין יש רוב דחוק לסבורים שהיה כדאי לצאת למלחמה, ורוב של קרוב ל-60% לסבורים שבוש עושה עבודה טובה בהגנה מפני טרור, אבל המספרים הללו צונחים ללא הרף. אחוז התומכים בניהולו את המצב בעיראק מדגדג את ה-33%, וכמחצית סבורים שהמלחמה בעיראק מגבירה את איום הטרור, ולא מפחיתה אותו. אחוז המרוצים מתפקודו הכללי שוב גלש מתחת ל-50% (49.6%).

3) בנוסף, בוש מתחיל לאבד מגזרים קריטיים מבחינתו. שמרנים "קלאסיים" רבים רותחים על מה שהם רואים כהתנהגות כלכלית משולחת רסן. אמנם בוש אינו מעלה מסים ואף מוריד אותם, אבל הוא מבזבז כספים שאין לו, וגם את זה לא אוהבים שמרנים כלכליים. גם מגזרים רבים הקשורים לצבא ולקהילת המודיעין מתחילים להרגיש נבגדים על ידי בוש, ואלה חדשות רעות מאד עבור נשיא רפובליקאי. גם ליברטריאניים, שדוגלים בראש ובראשונה בחירויות אישיות, אינם מאושרים ממה שהם רואים כשחיקת זכויות יסוד בשם המלחמה בטרור וההגנה על המולדת.

גם הכלכלה בעייתית עבור בוש, אבל המספרים האחרונים דווקא הטיבו עמו, ואם תימשך מגמה זו, בהחלט ייתכן שהציבור יזכור חצי שנה של שיפור יותר מאשר שלוש שנות מיתון.

בסקרים: קרי פתח בסוף השבוע פער נאה מיריבו. בסקר האחרון של ניוזוויק, קיבל קרי שבע נקודות יתרון (50% - 43%) בעימות ראש בראש מול בוש, וגם כשמוסיפים את ניידר לתמונה שומר קרי על יתרון של 4% - 46% - 42%, עם 4% לניידר העצמאי. בשקלול הסקרים המובילים (שמועדי עריכתם נפרשים על פני כל השבוע האחרון) מוביל קרי 46.3% - 45% ראש בראש, בעוד שהוספתו של ניידר למשוואה יוצרת שוויון 44.5%, עם 3.8% לניידר, הג'וקר של משחק הפוקר הזה.

במדינות השונות (שחלקן חשובות בפני עצמן עוד יותר מהתוצאה בקרב כלל הציבור, כידוע) התמונה מעורבת. בוש מוביל בסקר ב-2% (45-43) בסקר האחרון שנערך באוהיו, אבל זה היה לפני שבוע (לפני עיקר הצרות בעיראק). בפלורידה, רוב הסקרים נותנים לקרי יתרון של 1% - 6%, ומגדיל לעשות המיאמי הראלד מלפני שבוע, שנותן לקרי יתרון של 6% גם כשניידר בתמונה ולוקח 3%. בפנסילבניה בוש מוביל בהפרשים נוחים, אבל הסקרים הם מתחילת החודש. באילינוי, מדינה שנעשית יותר דמוקרטית בשנים האחרונות, קרי מוביל בהפרשים שמתקרבים לשתי ספרות.