חג הפסח שעובר עלינו לטובה הביא עמו מבול של הודעות ברכה, כאלה המתחזות לד"ש חמימה מחבר ומהוות למעשה ביטוי תוקפני של אקט יחצני פולשני. אני בספק אם תיבת הדואר שלי היתה מתמלאת בכל כך הרבה הודעות ברכה מגופים או אנשים שאני לא מכיר, או בקושי מכיר, אלמלא העובדה שהיום כה פשוט וזול לשלוח אותן.
גם הטלפון הסלולרי הפך כלי משחית לביצוע עבירות הברכה. לאורך החג הוא ספג הודעות שונות מגופים/אנשים/עב"מים שלא היו במזוהה ובכל פעם שהוא ספג, נשמעה איוושה חלושה, נואשת. בסוף כיביתי אותו (אירוע נדיר למדי) מתוך רחמים. לא ברור אם עליו או עליי.
אותן ברכות שהתקבלו במייל מאנשים שפגשתי פעם בחיים כשהחלפנו כרטיס ביקור איפשהו, שוות במהותן להודעות ה-sms הטורדניות. השולחים אותן מתעניינים בחג השמח של הנמען כקליפת השום, השלג דאשתקד, או כל קלישאה אחרת המתארת את הכלום. מצדם שתבלה את החג בביב שופכין ובלבד שתזכור את שם המוצר שלהם או השירות שהם מספקים.
כך הפכו ברכות החג לספאם בעטיפה לגיטימית. מעניין אם הבטחתו של ביל גייטס לעולם נקי מדואר זבל עד 2006 כוללת יחידת חיסול מיוחדת לימי החג. מוגש כחומר למחשבה לשולחי הברכות בסיטונות, שלא מבינים שהם עושים לעצמם שירות דב.
חג שמח.
חג שמח ומעצבן
ליאור אלוני
11.4.2004 / 17:53