עם העלייה במספר הקורבנות האמריקאים והתגברות התוהו הכללי, ניכרת ירידה חדה בתמיכה במדיניות העיראקית של הנשיא בוש בארה"ב, ועולה מספר המבקרים והפרשנים המשווים בין המצב בעיראק למלחמת וייטנאם.
"מתחילים לשמוע את המלה "quagmire" (שפירושה ביצה טובענית)", אומר עורך הסקרים הבכיר ג'ון זוגבי. מלה זו מקושרת בתודעה האמריקאית עם המלחמה שקרעה את ארה"ב מבחינה פוליטית וחברתית בשנות ה-60' וה-70', וגרמה לפרישתו של הנשיא לינדון ג'ונסון מהחיים הפוליטיים.
"הציבור נראה מבולבל", אומר זוגבי. "איך אנחנו יוצאים משם? האם צריך לשלוח עוד כוחות? איך מצמצמים את מספר ההרוגים? הכל הופך לבעיה גדולה עבור בוש".
תומכי הנשיא והמלחמה בעיראק תמיד דחו בבוז את ההשוואות לווייטנאם, ואין הרבה דברים שיכולים להזיק לניסיונו להיבחר לכהונה שנייה מאשר אם הדימוי הוויטנאמי ישתרש בתודעה הציבורית. בכל מקרה, הסקרים מורים על ירידה חדה בתמיכת האמריקאים במלחמה.
סקר של רשת סי.בי.אס שנערך ממש לפני הזוועה בפאלוג'ה, בה נהרגו ארבעה מאבטחים פרטיים אמריקאים וגופותיהם חוללו, הורה כי 44% מהאמריקאים תומכים בדרך בה מנהל הנשיא את המלחמה בעיראק ירידה של חמישה אחוזים בחודש. 49% התנגדו לדרך הניהול של הנשיא עלייה של 6%. סקר שנערך אתמול על ידי מכון פיו הראה על תמיכה של 40% בלבד, בעוד שרק 32% חשבו כי לנשיא יש תוכנית ברורה בנוגע למצב בעיראק.
"סבלנות הציבור הולכת ונשחקת"
"סבלנות הציבור הולכת ונשחקת, ורוב בציבור מאמין כעת כי רוב העיראקים אינם רוצים אותנו שם", אמר הסוקר אנדרו קוהוט ממכון פיו. אשתקד, ערב היציאה למלחמה, הבטיח סגן הנשיא צ'ייני לעם האמריקאים כי כוחות ארה"ב יתקבלו בעיראק בברכה, כמשחררים.
"רוב של 57% עדיין מאמין שהפלישה לעיראק היתה הדבר הנכון לעשותו", אומר קוהוט. "אבל המספר הזה נופל בהתמדה ואם הוא יירד מתחת ל-50%, בוש יהיה בבעיה רצינית.
רק באמצע חודש ינואר אמרו 65% מהאמריקאים, שהשתתפו בסקר של מכון פיו, כי הפלישה לעיראק היתה מוצדקת. באפריל שעבר עמד המספר על 74%.
הסנאטור הדמוקרטי אדוארד (טד) קנדי ממאסצ'וסטס, מתנגד חריף לבוש ותומך נלהב ביריבו המשוער לנשיאות, הסנאטור ג'ון קרי, היה האישיות הציבורית הבכירה הראשונה שהשתמש במפורש בהשוואה לווייטנאם. בנאום שנשא אתמול אמר קנדי כי עיראק הפכה ל"ווייטנאם של ג'ורג' בוש".
ההיסטוריון טרי אנדרסון מאוניברסיטת טקסס A&m, שחקר את דעת הקהל בתקופת וייטנאם, אמר כי כשני שלישים מן הציבור האמריקאי תמכו במלחמה ההיא בשנת 1965, וכי נדרשו שנתיים עד שהתפתחה תנועה המונית נגד המלחמה.
"גם הטקטיקות הצבאיות מזכירות את וייטנאם"
"בעימות הזה (עיראק), היו לנו עשרות אלפי אנשים ברחובות עוד לפני שהנשיא בוש הורה לתקוף. התנועה נגד המלחמה הוזנקה מראש, בחלקו של דבר בשל הזכרונות מווייטנאם", אמר אנדרסון.
"כעת, יותר ויותר אנשים מתחילים לראות את עיראק כחול טובעני. הם מאמינים שאנחנו נשאבים לתוך מצב מבלי שיש לנו אסטרטגיה ליציאה", הוא מוסיף.
בתגובה לקורבנות אמר הנשיא בוש בשבוע שעבר כי הוא לעולם לא ייסוג בשל איומים או כוח. "הם מנסים לשבור את כוח הרצון שלנו", אמר, "אבל הם אינם מבינים את המדינה הזו. לעולם לא ניכנע לאיומים. המדינה הזו תתמיד בדרכה".
אולם ריק דייויס, יועץ פוליטי רפובליקאי, אומר כי על בוש לעשות יותר כדי להסביר לאמריקאים את החשיבות שבהישארות בעיראק. "הוא חייב למצוא דרך להסביר לציבור מה מונח על הכף עבורם, כאמריקאים. זה לא קשור רק למלחמה בטרור. זה קשור לעתיד המזרח התיכון והמלחמה למען הדמוקרטיה".
עבור פיליס בניס מן המכון ללימודי מדיניות, שביקרה את המלחמה מתחילתה, ההשוואות לווייטנאם היו בלתי נמנעות. "הרעיון של ביצה טובענית, שממנה משתמע שאנחנו תקועים בלי קשר למה נעשה, הופך לאמיתי יותר ויותר", אמרה בניס. "והטקטיקות הצבאיות שלנו, של כיתורם וניתוקם של כפרים ועיירות שלמים, גם הן מזכירות את וייטנאם".