שמח בראיונות החג של אהוד ונאווה ברק

'מה הדבר הזה אשר מונע ממני את שלוות עיכול המצות', שאלו את עצמם גם גיל ריבה ("מעריב") ויהודית יחזקאלי (ידיעות אחרונות"). בצירוף מקרים מופלא עמדו שניהם על אותה נקודה בדיוק: מזמן לא שמענו ממשפחת ברק - אצלם הפסח כבר לא אותו דבר. 'מעניין. מה עם נאווה', שאלה יחזקאלי, 'ומה עם אהוד', שאל גיל, 'בוא, נתקשר, נשאל מה נשמע, נגיד חג שמח. יאללה'.

הראיון עם אהוד מילא את הבטן כמצה שמורה. נאווה הקפידה על ראיון בטעם של מים עם מלח. אנחנו הבאנו את מה שהיה הכי טעים.

אהוד מצטייר כצעיר, ביתי, שובב. עם זאת, ניכרת זיקה עמוקה להומור ונימוס צבאי. אכן, סחבק. בפגישתם צ'יפר את ריבה בחפיסת שוקולד. "הוא חתך לכל אחד מאיתנו שתי קוביות וחצי, אחר כך תקע (תסלחו לו) גרפס, ולגם מכוס הקפה (שלי!)", אומר ריבה. "הוא ירק מפיו נוזל שחור לתוך הכוס שלי, ושאל: 'איכס, מה זה הדבר הזה?'... 'זה היה הקפה שלי', התנצלתי, 'קפה?' הוא שאל במבט מודאג... פניו התעוותו בגועל. 'תביאי לימון', הוא פקד על מזכירתו... ברק דחס לפיו חצי לימון ולעס".

נאווה, לעולם ממלכתית, ניכרת בצעדיה המדודים. היא באה לדבר על הפעילות התנדבותית, על המשפחה. לא ממש בא לה לפטפט. עם זאת, ולמרות הכל, ונאווה באמת משתדלת לתמרן בין הטיפות, יחזקאלי עדיין מצליחה לפענח במבטה משהו מן הסערה הפנימית. אם כי יש הרגשה שהשם אהוד הוכנס באקראי, אחת לכל חמש מילים, כדי לשוות מראה של רכילות בשרנית לסלט ירוק. "כשהשיחה עוברת מהפרוייקט למען נוער בסיכון לחייה האישיים, משהו משתנה בנאווה ברק", משתפת אותנו יחזקאלי. "השיחה הקולחת מתחלפת בשתיקות ארוכות. נאווה שוקלת כל מילה. היא מדברת בקול רך ומחייכת במקומות שהיא חוששת שקולה יסגיר נימת כאב או איזו תחושת עצב. משאלות מביכות או אישיות יותר מדי לטעמה היא מתחמקת בנימוס. רק עיניה הבורקות מסגירות לפעמים את מה שחיוכה המפורסם והכובש מנסה להסתיר".

תסמכו על אהוד שהוא ידע לחתוך כשצריך. בחור אחראי, אמיתי, ישיר. וחוץ מזה, נאווה היא גם לא מה שהייתה פעם. אהוד נשאר אותו עלם חמודות מאז גיל עשרים, וזה קצת מפריע לו שהעולם שסביבו משתנה. "היום נאווה היא אדם אחר ממה שהייתה לפני 35 שנה, כשנפגשנו", מפרש אהוד, בחוש האבחנה המדוייק שרכש בתפקידיו בשטח. "הפרידה מנאווה לא נעשתה בשביל להוכיח משהו למישהו, אלא מאותו מקום של אחריות שיש לי לאוטונומיות, לאותנטיות ולאינטימיות... הפרידה הייתה חדה וכואבת. אבל בשביל מי שמעדיף אמיתות כואבות על כל סוג של אי אמת, זה נכון לטווח ארוך".

מנאווה, לעומת זאת, נאלצנו ללקט פירורי פליטות פה. הפרידה מאהוד משורבבת לשיחה מעט מעט, וגם אז היא נמנעת מהתייחסות קונקרטית ומכסה עליה בסיפורים שונים. "זאת הייתה שנה לא קלה", היא מספרת. "היה כאב פיזי בגלל בעיות גב, והתלווה לזה משבר בחיינו... אהוד עזב את הבית בסוף חודש אוגוסט, החלטתי שאני ממשיכה להיות פעילה בעבודות ההתנדבות... שאני אגיד שלא היה לי קשה אחרי שנפרדנו? זה לא אמת". "את יכולה להסביר את הפרידה הזאת?", יחזקאלי משתדלת. "אל תשאלי אותי למה נפרדנו", הודפת נאווה בקרירות. היא עדיין קוראת לו מדי פעם בעלי, ומקפידה להדגיש שהיא "הולכת קדימה בכוחות מתוגברים... אני לא מסתכלת אחורה בזעם... העתיד לפני...".

הפעם נתחיל מנאווה, כי בעניין הזה היא קצת פחות מעניינת. אז האם יש מישהו אחר בחייה? "עדיין לא. היו הרבה סיפוריים רכילותיים, אבל הם אינם נכונים. מאז שאהוד ואני נפרדנו היו פניות, מחזרים. חלקם כותבים, חלקם מטלפנים. אני בהחלט מתכוונת לפתוח פרק ב' בחיי כשיבוא הזמן והאדם המתאים". "אין סיכוי שתחזרו?" שואלת יחזקאלי. "זה כבר לא רלבנטי", עונה נאווה וממאנת לחשוף שיניים ולהילחם. "הייתה אהבה ביננו, וכעת זה לא על הפרק... אין לי כל רצון לדבר על אהוד ועל חייו החדשים עם חברתו נילי. לא זוכרת שפגשתי אותה אי פעם".

אהוד, לעומת זאת, נהנה מהחיים. "יצא לי להיות הרבה זמן זרוק במלונות דירות ולראות הרבה טלוויזיה באמצע הלילה... 'אהבה מעבר לפינה' ו'לחיי האהבה'... לפני כמה ימים בלונדון הלכתי איזה שעה וחצי ברחובות בלילה, אז אחרי 45 דקות הרגשתי וואו". על נילי פריאל, אותה הוא מכנה, לדברי ריבה,
"זג-בוגתי", הוא מספר: "נילי הייתה איתי לפני 40 שנה, וזה דבר שלא מימש את עצמו עד הסוף. יש בזה המון יופי, גם לצד הכאב והצער שכרוכים בפרידה מנאווה... לאחרונה נילי הראתה לי כל מיני מכתבים שכתבתי לה לפני 40 שנה והיא שמרה", "ומה מצאת שם?", שואל ריבה. "אהוד די מרגש", הוא מתוודה.

נאווה שומרת על פאסון דיפלומטי, אחרי הכל, אופי של כלבתא נהנתנית אינו הולם את תפקיד נשיאת על"ם. אך אהוד, מרהיב עוז בשיווק חזותו העממית החדשה, ומגלה פתיחות מפתיעה לכל גווני ההנאות הקטנות של החיים. זמן קצר אחרי הסרת השומה, הגיע זמן הסרת האיפוק. לקינוח, מגיש ריבה בחום ראש ממשלה ישן, אבל אדם חדש, שלא לומר מטרוסקסואל: "תראה יש הרבה דברים שאני יכול לעשות, אבל בגלל שאני חושב שהם לא ייגמרו טוב, אני נמנע מהם. סנואובורד למשל, אני מהופנט מזה. סמים רכים או יחסים הומוסקסואליים מעולם לא ניסיתי, למרות שתמיד ידעתי שמותר לי לעשות את זה אם אני רוצה... אלו דברים שיצא לי במחשבה להרהר בהם כשניהלתי דיאלוג עם עצמי על גבולות והבנתי שאין דבר שהוא אסור בין אדם לבין עצמו. נראה לי שלהיות דראג קווין, זה הדבר היחידי שלא הייתי מרשה לעצמי כאהוד ברק להיות, אפילו אם ממש הייתי רוצה".