כוחותיה של ההכרה

כוחותיה של ההכרה\תודעה

(הועבר בלוס אנג'לס, 8 לינואר 1900 )

במשך כל הדורות, ולאורכו ורוחבו של העולם, רווחה האמונה בעל טבעי. כולנו שמענו על התרחשויות יוצאות דופן ורבים מאתנו חוו אותן. אני רוצה להציג את הנושא בזה שאספר לכם מספר עובדות שהגיעו מתוך ניסיוני שלי.
שמעתי פעם על אדם שהיה עונה מייד לכל מי שהיה מגיע עליו עם שאלה בראשו: וגם יידעו אותי על יכולתו לנבא מאורעות. הסתקרנתי והלכתי עם מספר חברים לבקר אותו. לכל אחד מאתנו היה משהו במוחו שרצה לשאול: ובכדי למנוע טעויות, כל אחד מאתנו רשם את שאלתו על דף והניח בכיסו. ברגע שנכנסנו, האדם חזר על השאלות וענה אליהן, ואז רשם משהו על פיסת נייר שאותה קיפל וביקש ממני לחתום על גבה ואמר: על תסתכל עליה, שים בכיסך. זו תהיה שאלתך הבאה והנה בתשובה. וכך עשה לכל אחד מאתנו. וכאן סיפר לנו אל מאורעות מסוימים שיתרחשו בעתידנו. ואז אמר: כעט חישבו על מילה או משפט מכל שפה שתרצו. חשבתי על משפט ארוך ב"סנסקריט" שפה שבה הוא היה בור מוחלט. כעט הוצא את הנייר מכיסך אמר. המשפט בסנסקריט היה רשום בו, הוא כתב אותו חצי שעה קודם אם הערה: כאישור למה שכתבתי, האיש הזה יחשוב על מה שכתבתי. זה היה נכון. לאחדים מאתנו שניתן נייר דומה ושעליו חתם והכניס לכיסו, התבקשו גם הם לחשוב על משפט. הוא חשב על משפט בערבית, שעדיין היה אפילו יותר בלתי אפשרי עבורו לדעת: זו הייתה פיסקה מהקוראן שאותה מצא חברי רשומה על נייר. חבר אחר היה רופא, חשב על משפט מספר רפואה בגרמנית, וגם זה היה רשום על הנייר. כמה ימים מאוחר יותר שבתי אל האדם, חשבתי, אושלתי בדרך כל שאי בפעם הקודמת. לקחתי איתי חבר נוסף, וגם בפעם הזו הוא הצליח בצורה יוצאת דופן. פעם אחרת הייתי בעיר "היידראבד" וסופר לי על ברהמין שיכול לייצר דברים מהשד יודע איפה... האיש הזה הוא בעסקים שם: הוא היה אדם מכובד, וביקשתי ממנו להראות לי את הטריקים שלו, וכך קרה שהיה לו חום, ובהודו רווחת האמונה שאם אדם קדוש מניח את ידיו על חולה, זה מבריא. הברהמין הזה ניגש אלי ואמר, אדוני שים את ידך על ראשי כך שכאב הראש שלי יעבור, אמרתי לו, טוב מאד, אבל אתה תראה לי את הטריקים שלך. הוא הבטיח. הנחתי את ידי על ראשו כנדרש, ומאוחר יותר הוא הגשים את הבטחתו. הייתה לו רק פיסת בד על חלציו, ואנחנו מצדנו הורדנו ממנו את כל השאר, הייתה לי שמיכה שאותה נתתי לו כדי שיעטוף את עצמו, כי היה קר מאד, והוא הושיב את עצמו בפינה. עשרים וחמש זוגות עיניים היו נעוצות בו, והוא אמר:"כעט הסתכלו לכאן", כתבו כל דבר שתרצו, כולנו כתבנו שמות של פירות שלעולם לא גדלים בסיבה הזו—אשכוליות, תפוזים וכו', והעברנו לו את הרשימות. ואז הופיעו מתחת לשמיכה--אשכולות ענבים, תפוזים, וכל השאר, וכל כך הרבה שאם היו שוקלים אותם משקלם היה מגיע לכפול ממשקלו. הוא ביקש מאתנו לאכול אותם, חלק התנגדו, חשבנו שזו היפנוזה, אך הוא עצמו התחיל לאכול מהם, אז הצטרפנו גם אנחנו. הכול היה בסדר. הוא סיים בייצור כמות גדולה של ורדים. כל פרח היה מושלם, עם אגל טל על העלים, אף לא אחד מעוך או פצוע. כששאלתי את האדם להסבר ענה, זה הכול זריזות ידיים. מה שזה לא היה, נראה בלתי אפשרי שכל זה רק עניין של זריזות ידיים. מאיפה הוא היה יכול להשיג כמויות כל כך גדלות של דברים.
ובכן, ראיתי הרבה דברים מהסוג הזה. כשתסייר בהודו, תמצא מאות של דברים דומים במקומות שונים. זה קורה בכל מדינה. אפילו במדינה הזו תמצא דברים נפלאים מהסוג הזה. כמובן שיש הרבה מאד זיוף, אין ספק: אבל מצד שני, איפה שאתה רואה זיוף, תידרש לומר שהזיוף הזה הוא חיקוי. חייבת להיות אמת כל שהיא היכן שהוא, שהיא המושא לחיקוי: אינך יכול לחקות "כלום" חיקוי חייב להיות משהו אמיתי במהותו.
בזמנים רחוקים מאד בהודו, לפני אלפישנים, דברים כאלה היו מתרחשים אפילו יותר מהיום. נראה לי שכשהמדינה הופכת מיושבת בצפיפות, כוחות פיזיים מתדרדרים. ובמדינה נרחבת במיושבת בדלילות, כנראה שיהיו יותר גלויים של כוחות פיזיים. עובדות אלו לקחו ההודים, בהיותם בעלי "ראשים אינטלקטואליים " וחקרו. הם הגיעו למסקנה מסוימת ויוצאת דופן והיא: ובזה הפכו את זה למדע. הם מצאו שכל ההתרחשויות האלה, למרות היותן יוצאות דופן, גם הן טבעיות. אין בהן שום דבר על טבעי. הן כפופות לחוקים בדיוק כמו כל תופעה פיזיקלית. זו אינה חריגה של הטבע. שאדם נולד עם כוחות כאלה, אפשר ללמוד ורכוש אותן בצורה שיטתית. למדע הזה הם קוראים המדע של ה"ראג'ה יוגה" ישנם אלפי אנשים שמתרגלים את זה. המסקנה של הראג'ה יוגה היא: שכל הכוחות יוצאי הדופן האלה נמצאים בתוך הכרתו של האדם. ההכרה הזו היא חלק מה"מחשב" האוניברסאלי, וכל הכרה קשורה להכרה אחרת: וכל הכרה, בכל מקום שבו תהיה, היא תקשורת ממשית עם כל העולם.
האם שמת לב פעם לתופעה הנקראת העברת מחשבות? אדט הנמצא כאן חושב מחשבה מסוימת ,וזו מתגלמת במישהו אחר במקום אחר. עם הכנה—ולא במקרה—אדם רוצה לשלוח מחשבה להכרה אחרת הנמצאת מרוחק, וההכרה האחרת יודעת שהמחשבה מגיעה, והוא מקבל אותה בדיוק כפי שנשלחה. מרחק לא משנה. המחשבה יוצאת ומגיעה לאדם השני, וזה מבין אותה. אם ההכרה שלך היתה משהו מבודד הנמצא כאן, וההכרה שלי, משהו מבודד שם, ולא היה קשר ביניהם, איך אפשרי היה עבור מחשבותיי להגיע אליך? במקרים רגילים אל המחשבות שלי הן אלו המגיעות בישירות אליך: אך על מחשבותיי להתמוסס אל תוך רטט נצחי, ותנודות נצחיות אלה עוברות לתוך מוחך, ואלו יצטרכו להתפרק שוב לתוך מחשבותייך. כאן התפרקות של מחשבות, ושם תקפות של מחשבות. זהו תהליך "קרוסלה". אבל בטלפתיה אין דבר כזה, בטלפתיה זה ישיר .זה מראה שישנה המשכיות של ההכרה\תודעה כפי שהיוגים קוראים לזה. ההכרה היא אוניברסאלית, ההכרה שלך ההכרה שלי, כל ה"הכרות" הקטנות האלו הם חלקים קטנים של ההכרה\תודעה האוניברסאלית, גלים קטנים באוקיאנוס. ועל חשבון המשכיות זו: אנו יכולים להעביר את מחשבותינו ישירות אחד אל השני. אתה רואה מה קורה מסביבנו, העולם הוא עולם של השפעות, חלק מהאנרג