מוצאים את נמו

כשיצא נמו לקולנוע הוא יצר סטנדרטים חדשים של אנימציה. החזות הכל כך מציאותית הדהימה לא רק את המומחים של הענף, שהרי "פיקסאר" כבר עשתה דבר או שנים בתחום האנימציה, אלא גם את חובב הקולנוע ההדיוט. נמו הפך במהרה ללהיט היסטרי והיה לסרט הקולנוע הנצפה ביותר בישראל בשנת 2003.מהדורת האספנים של נמו, יוצרת סטנדרטים חדשים בכל הקשור לאריזות די.וי.די בעברית.

נדמה שאת התקציר אין צורך לספר, מהסיבה הפשוטה שכמעט כל אזרח בישראל ראה את הסרט הזה, מי שלא ראה כנראה לא סובל סרטי אנימציה ובטח גם לא קורא את הביקורת הזו. נמו הדג האמיץ שנסחף לאוסטרליה כשאחריו אביו וידידה שמנסים למצוא אותו, הפכו לתעשיית מרצ'נדייזינג שלמה שבשנה האחרונה נתקלנו בה בכל מקום: החל מהקניות בסופר וכלה בדיוטי פרי בכל מדינה איזוטרית בעולם.

לאחר שסיימנו עם ההיסטריה הגיע הזמן לנתח כאמור את מהדורת האספנים לעומק. את השורה התחתונה כבר קיבלתם, המהדורה אשר כוללת שני דיסקים היא כמעט מושלמת, יוצרת סטנדרטים גבוהים לכל די.וי.די באשר הוא. נמו הוא ללא ספק הדי.וי.די הטוב ביותר שיצא בשנת 2004 עד עכשיו בעברית מבחינת התמורה שהוא נותן לתשלום הגבוה שלו (100 שקל). לקראת ראש השנה בעוד חמישה חודשים, בוודאי יפלו עלינו סרטים חדשים באריזות מהודרות, רצוי שהם יצליחו להתמודד עם הסף הגבוה.

בתוספות ניתן למצוא עולם שלם של תעסוקה לקטנים ולגדולים. מצד אחד יש את שיעורי הגיאוגרפיה הבנאליים בתוספות מסוג ה"נשיונל ג'אוגרפיק": חוקרים שוניות, לומדים קצת על דגים וכו'. ניתן לראות את התוספות בעברית או לקבל אותן באנגלית. הקטנים בוודאי ייהנו מהמשחקים האינטראקטיביים וכמובן משעת הסיפור שמביאה עימה אפקט חינוכי כולל אותיות בכתב למען הקהל הצעיר שרוצה להתמודד לבד עם קריאת הסיפור.

הגדולים יקבלו סיור באולפני פיקסאר ומאחורי הקלעים סטנדרטי. ההתמסחרות אמנם ברורה לעין, עד כדי כך שפיקסאר דאגו לצלם את עבודת מאחורי הקלעים עם צוות מנוסה בכל הקשור לעשייה דוקומנטרית . במילים אחרות, המייקינג אוף מחושב ומושקע לא פחות מהסרט עצמו. באמריקה כמו באמריקה.

התוספת שאותי הכי שעשעה היא האפשרות להפוך את מסך הטלביזיה שלכם לסוג של אקווריום שלא קורא בו כלום ובקושי קיימת בו תזוזה. מצאתי את עצמי בוהה בטלביזיה הדוממת והמרוקנת מתוכן. לא ייאמן איך ערוץ 2 רשמו על זה פטנט עוד לפני נמו!

הדבר היחיד שבולט בחסרונו ובגדול בנמו היא העובדה שאין ראיונות עם הכוכבים עצמם. עם אלן דג'נרס הנפלאה וויליאם דפו ושאר החברים. השטיק הזה של לעשות את הראיונות עם הכוכבים –זאת אומרת הדגים עצמם מדובבים, מוצא כבר ב"צעצוע של סיפור" אי שם בסוף שנות ה-90. חבל שאי אפשר היה לשמוע קצת על תהליך הדיבוב של השחקנים עצמם. כנראה שזה לא מתאים לליין המסחרי של ההפקה הזו.

הסרט עצמו ניתן לצפייה בטלביזיות רגילות או בעלות מסך רחב. הדי.וי.די של נמו ממש כמו הסרט עצמו מצליח למצוא את הקו המאזן בין סרט לילדים ליצירה קולנועית שגם מבוגרים יאהבו. הדי.וי.די שיוצא בישראל נותן את הכבוד הראוי לחובב הקולנוע הישראלי.