מזוז

מזוז או התנתקות

יואל מרקוס, הארץ: חודשיים של שכרון חושים

מזוז או התנתקות: עזה תחילה

המסר: בחודשיים הבאים יוכרע עתיד המדינה, שרון מצד ההתנתקות ומזוז מצד כתב האישום ניצבים על נקודת הזינוק. "על אף תחרות סמויה זו, נעשה פראפראזה על אמירה ידועה של בן גוריון ונציע למזוז לפעול כאילו שרון אינו ראש ממשלה, ולשרון – לקדם את העניין המדיני כאילו אין מזוז מטיל עליו את צילו", אבל, שימו לב, "במירוץ מה יקדים את מה – המהלך של שרון או כתב האישום – עדיף שרון".

הסגנון: מאז סעד את אותה ארוחת בוקר שהולידה את סקופ ההתנתקות, יואל מרקוס מחוייב לה באופן אישי, אפילו יותר משרון. אלמלא מעמדו כבכיר כותבי המאמרים של הארץ, לא מן הנמנע שהייתם מקבלים ממנו סטיקר בצומת עזריאלי. במקום זה, הוא שם את כל כובד משקלו האישי "אינני רואה אדם אחר זולתו המסוגל להעביר מהלך כזה". כל כך הרבה רגש, זה חוקי ב"הארץ"?

אמיר אורן, הארץ: הוא רציני, ומצבו עוד יותר

מזוז או התנתקות: ההתנתקות כל כך רחוקה, ובינתיים יש חוק

המסר: מבחן בוזגלו "אם יגיע מזוז למסקנה שהחשש מהפסד כבד יותר ממשקל הראיות, יפרוש שטיח אדום בפני כל משחד ומשוחד שנמלט מדינו רק מפני שהיה ראש ממשלה". מסר נוסף: כולם יודעים שהחשדות נכונים, השאלה אם למזוז יש יותר ביצים מלרובינשטיין: " פרשות שרון הגיעו גם מפני שקודמיו של מזוז לא בלמו אותן בעוד מועד". לחץ פיזי מתון על מזוז?

הסגנון: מטאפורי. אורן ממשיל את מזוז לעורך עיתון המתלבט אם לפרסם סקופ מרעיש של כתב וותיק ועורך חדשות אמין המנוסים ממנו. "ההכרעה מייסרת, אבל חובתו של עיתון לקוראיו ולעצמו לפרסם מידע שבנכונותו השתכנע, וייפלו השבבים היכן שייפלו". משהו שאתה רוצה לספר לנו, אורן?



עוזי בנזימן, הארץ: כך יאמר הנשיא

מזוז או התנתקות: אין קשר

המדיום הוא המסר: על ההתנתקות יש הרבה מה לומר (3.5 טורים) ואפשר למצוא בה פנים לכאן ולכאן; ההעמדה לדין ברורה מאוד, ואפשר לסכם אותה בחצי טור: אם יש ראיות – שיעמידו לדין כמו כל אדם רגיל. .

הסגנון: משולחנן של האליטות: בנזימן מצטט את פרופ' מרדכי קרמניצר שהוא "מומחה למשפט פלילי לא פחות מכמה מעורכי הדין ההדורים שהסבירו השבוע בכל ערוץ מדוע דרושות 'ראיות מפלדה'". אחרי שהגדרנו מי הוא מי, השאר כבר באמת פחות חשוב.