הכיתה הטיפולית

נפתח בגילוי נאות, לא, אני לא צופה בשידורי האקדמיה לצחוק בערוץ הנישה ביפ שמכונה גם למרבה המבוכה, ערוץ הצחוק. את המשימה להכין כתבה על התוכנית האקדמיה לצחוק, קיבלתי רק כמה שעות לפני עליית התוכנית, שיעורי בית לא הכנתי כיאות וגם על תחקיר כמקובל במקרים אלו אין על מה לדבר. האמת, המנוע של האוטו שלי העלה עשן ממש כשהתקרבנו למקום והתפללתי לבורא עולם שתפרוץ שריפה במנוע ותכלה את אמצעי התחבורה בדרך לאולפנים, הזמן שהלך והתקצר עד לתחילת התוכנית שיחק לטובתי. לא הייתי פותח בגילוי הנאות הזה (הרי אף אחד לא ממש אוהב לרדת על עצמו) אלמלא במרוצת שלוש השעות לאחר שכיביתי את השריפה באוטו חשתי חמלה גדולה על אוסף הדמויות מעוררות הרחמים שראיתי, ולא אני לא מדבר רק על ה"מאושרים" שנכנסו ללופט. אחרי דקות בודדות מהרגע שנכנסנו הבנתי שלא הייתי צריך להכין שום דבר מראש, עדיף היה שיודיעו לי על הכתבה רק כמה דקות לפני, ובכלל חבל שבמקום האוטו, האולפנים לא העלו עשן. ברוכים הבאים להצגה הגדולה בתבל, מופע האימים של האקדמיה לצחוק.

לא ברור במוחו ההוזה של מי התקבל הרעיון, אבל ברגע שהניעו את גלגלי המכונה אי אפשר היה לעצור את אלפי הפונים שחלמו על תהילת עולם ותוכנית טלויזיה בערוץ 2. בחודשים שלפני תחילת התוכנית נערכו אודישנים בכל רחבי הארץ ומבין אלפי פונים נבחרו 12 חברי אקדמיה, שהתמודדו אחד מול השני על התואר הנכסף. הדיל היה: אתם תעניקו לנו רייטניג, אנחנו נשים אתכם בלופט מעוצב בקניון "ארינה" בהרצליה, נעצב אתכם, נלביש, נפשיט, ניצור רומנים, נקרקע דמויות , נשחית יחסים, נמציא סיפורים ואתם פשוט תהיו שם, תחייכו את החיוך המפגר שלכם לאומה ותייצרו לנו רייטניג, עדיף מעל עשרים אחוז שאם לא כן נצטרך לעשות דברים דרמטיים במיוחד (חכו, חכו). בלופט בו שוכנו חברי האקדמיה הושקעו כמיליון וחצי שקלים ובצמוד לו נבנו ונוצקו שני אולפני טלוויזיה וכיתות לימוד מיוחדות, בהן ילמדו המתמודדים את רזי המקצוע מגדולי הקומיקאים בארץ, יעשו חזרות על המופע השבועי ויעברו סדנאות בנושא צחוק והופעה. מי שנכנס לתוך המכונה המשומנת ידע שהמצלמות ילוו אותו במשך כל שעות היממה, אבל אל דאגה, כדי להסיר ספק מלבכם, סקס עוד לא היה שם, ואפילו חירמונים הדדים לא ממש נראו. המתמודדים עצמם צופים בתוכנית בשבת בערב יחד עם במאי האירוע דני קרפל. מי הם חברי האקדמיה שקובצו ביחד?
לא נלאה אתכם בכולם אלא בשתיים שבאמת מעניינות אותנו והן הסיבה שהאוטו שלי כמעט עלה באש. שתיהן בוגרות החוג לתיאטרון של אוניברסיטת חיפה, מיכל שניר והדר לוי

מיכל היא ירושלמית במקור, באתר האקדמיה באינטרנט (המושקע, חייבים להגיד) מתוארת מיכל כך :מיכל היתה טום בוי כשהיתה קטנה. היא הסתובבה ברחוב עם הבנים של השכונה והיתה שומרת שלא ירביצו לאחותה הגדולה...

מיכל חיכתה לנו עם סיגריה ביד בחדר ההמתנה לפני התוכנית, לא היא לא היתה לחוצה, לא, אין לה שום דבר טוב להגיד על אוניברסיטת חיפה, לחוג לתיאטרון היא דווקא מפרגנת. ויש הפרדה ברורה בין בנים לבנות לדבריה: "כל הבנים מהמרים ביום שלישי מי הבא בתור שיצא, אנחנו הבנות, לא מתענינות בזה" היא מאושרת ממה שעובר עליה ומודה שמהבחינה המקצועית האקדמיה זה הדבר הכי טוב שקרה לה בחיים. היא זוכרת היטב את הפדיחה שקרתה לה ממש בתחילת הפרויקט בעת שעלתה להופיע ושכחה את כל הטקסט, היא התעשתה במהירות, חזרה ו...שוב שכחה הכל. ניסינו לדלות ממנה משהו מצחיק על אוניברסיטת חיפה, אבל כלום לא מצחיק אותה שם. אגב בניגוד לתיאוריה שסטנדאפיסטים הם אנשים מצחיקים גם בחיים, השיחה עם מיכל התגלתה כנחמדה עד יבשושית אולי כי מיכל (כמו שהיא בעצמה מגדירה) לא רואה את עתידה בתחום הצחוק אלא יותר בתחום המשחק.


הדר בניגוד למיכל היתה מעט יותר חוצה, היא כבר היתה בחדר החזרות, והיתה אחת מאלו שהתכוונו להופיע, רוח נעורים קופצנית הגיעה פתאום, קבלו את הדר לוי:
היא מבית שאן וחושבת שהמפיקים לחוצים יותר ממנה, היא למדה שנה מעל מיכל ומכירה אותה עוד מתקופת הלימודים. היא בטוחה בעצמה אבל מזכירה ללא הרף (ממש כמו בתוכנית עצמה) את עובדת היותה מבית שאן, חלאס, נמאס כבר. גם מהדר לא נפלנו מצחוק כשדיברנו איתה אבל את אהבת הקהל היא קנתה באותו יום וזכתה בפער די גדול בפרס הראשון

רגעי התהילה שאתם חוזים בהם מבעד למסך גררו שלוש שעות של צילומים מעצבנים באולם שהכיל מאה וחמישים איש, כל כך מעצבנים עד שמנהל האולפן, ביקש, התחנן, כרע ברך שהאנשים לא יצאו לפני הסוף. לא עזר לו.

התחלתי בגילוי נאות ואסיים בגילוי לא כל כך נאות, אחרי בערך שלושת רבעי השעה התחלתי להתנועע בעצבנות בכיסאי, המחוגים של השעון נעו באיטיות מבחילה, הספוטים של המנורות והאוויר הקר שהוזרם לאולפן קירבו את דלקת הריאות הבאה (מצטער אמא) חבורת הערסים מלפני נעו באי נוחות בכל פעם שהוזכרו בדיחות על ערסים, למרבה הצער רוב הבדיחות היו על ערסים, מה שהפך את הכיסאות שלפני למופע קומי בפני עצמו, מתברר שהנ"ל הם חברים שנעה בין תוכניות האירוח לבין עצמן, יצפאן, דודו טופז ויגאל שילון הם הנהנים העיקרים. דומה שהפעם הסבל של החבורה שמלפנינו היה קשה במיוחד. אם חשבתם שמכאן יגיע הסטנדאפיסט הבא של ישראל, דומה שטעיתם, כל הכבוד לחבורת האנשים (אגב כיצד זה שנשארו רק שלוש בנות לעומת שמונה בנים) שהגיעו עד הלום, כנראה לא נזכור אף אחד מהם אחרי התוכנית. לשלישיית דופה באמת יש עתיד אם הם יפסיקו להחניף לעצמם כל כך וצחי אירני הוא אולי השלאגר הבא, הימור שלנו: בסוף אלו יהיו השניים שיגיעו ראש בראש לתוכנית הגמר. אקדמיה לצחוק? הצחקתם אותנו, בקושי סדנא לבדיחות קרש