משעל, יצאת נקניק

עיון חטוף בטוריי יגלה שאריאל שרון, ראש ממשלתנו החשוד בפלילים, הוא לא האדם החביב עליי ביקום, וזאת בלשון המעטה גורפת. עם זאת, לא יכולתי להימנע מתחושה של בחילה כשצפיתי (בעל כורחי, במסגרת העבודה) בתוכנית "משעל חם" בערוץ 2 ביום שני בערב.

כשמראים בטלוויזיה את הקלטות של גלעד שרון אצל דוד ספקטור, או כשמספרים לנו בתקשורת על קלטת שבה נשמע שרון אומר לאפל "האי בידינו", זה רלוונטי לעניין הציבורי. אבל לשדר הקלטה של שיחה בין שרון לאפל, שכל עיסוקה גרגרנות – על זה באמת צריך לשאול (בחיקוי מאנפף של שרון): תגידו, אתם השתגעתם??

למי שהתמזל מזלו ולא ראה: משעל הודיע, בהבעה זחוחה, שיש בידי התוכנית קלטת שבה נשמעת שיחה פרטית בין ראש הממשלה לקבלן. ואכן, נשמעה שם שיחה פרטית בהחלט, בה משתפך אפל באוזני שרון על מעלותיה של איזו מסעדת נקניקים יוקרתית (בחיי, ככה נאמר), שבעליה טענו כי פגשו את שרון ואף הצטלמו עמו בחו"ל, ולראיה התמונה תלויה במסעדתם. בסיום הקטע הגסטרונומי מדגיש אפל כי המסעדה היא "גלאט כשר", מה שמאפשר למשעל לפנות בחיוך אל סניגורו של אפל, שישב באולפן, ולומר לו בזחיחות לגלגנית: "לא סתם כשר, אה? גלאט כשר!"

נו אז? מה לעזאזל עניין הציבור בקשקוש הזה? מילא להקליט דבר כזה – כשהמשטרה מאזינה למישהו, אין לה ברירה אלא להקליט הכל. מילא לתמלל את זה – אולי בשלב אחר של אותה שיחה כן נאמר משהו חשוב. אבל לשדר את הקטע המסוים הזה בטלוויזיה? האם העובדה שמתנהלת חקירה נגד אדם מפקיעה לחלוטין את זכותו לפרטיות?

אבל האמת העצובה היא שאין מה להתפלא. המשטרה והפרקליטות משתמשות מזה זמן רב בטקטיקה של הדלפות - חוקיות ולא חוקיות - על מנת להלך אימים על חשודים ונאשמים, לדכא את רוחם בפגיעה זו בפרטיות ולנהל נגדם חזית תקשורתית, נוסף על זו שמתנהלת בבית המשפט. ניצב משה מזרחי אומר לכם משהו?

סיפור אישי קטן: פעם נעצרתי בשל ביצוע עבירה פלילית (שאת פרטיה ישמחו חלק מהמגיבים כאן לספק לכם, לא תמיד תוך נאמנות לעובדות). במהלך החקירה, מצאה משטרת ישראל לנכון להוריד ולהדפיס אלף עמודים של שיחות פרטיות שניהלתי עם חברים באמצעות תוכנה פופולרית למסרים מיידיים. במהלך ההמתנה לאחד מהדיונים בבית המשפט ניגשה אלי התובעת וסיפרה – בחיוך מלא לעג – עד כמה התרשמה מכישורי הבישול שלי, כפי שתועדו בשיחה על ארוחת ערב שהכנתי לכמה חברים. לארוחה הזו לא היה כמובן שום קשר לחקירה, וכל כוונתה של התובעת היה לדכא אותי באזכור חוסר האונים שלי נוכח הפשפוש בחיי הפרטיים, ולהבהיר לי שבתוקף תפקידה היא גם זכתה להנות מכמה שיחות עוד יותר אישיות שניהלתי.

נדמה לי שכל בר דעת מבין כי אפילו בתרבות הפפראצי האייטם הזה, על אפל, שרון ומסעדת הנקניקים, בקושי ראוי להופיע בתוכנית רכילות סוג ז' – הוא פשוט לא עסיסי מספיק. אין בו שום דבר מעבר לעובדה כי האזינו כאן לשיחה פרטית. אז איך זה שהאייטם החדשותי המסעיר הזה בכל זאת שודר בפריים טיים, בתוכנית המתיימרת לעסוק בעניינים שברומו של עולם?

התשובה, למרבה הצער, פשוטה. על אף שלתוכנית של מר משעל תחקירנים נהדרים, המביאים לא אחת סקופים של ממש, מר משעל עצמו אינו אלא צהובון מהלך, שכל מטרתו היא בידור זול. זהו האיש שבתגובה למרואיין ששאל אותו האם "הוא עושה שואו על חשבוני?" ענה "כן, אני אעשה שואו על חשבונך", ולא הבין לרגע מה לא בסדר בזה. אליבא ד'משעל, הוא המוציא להורג בתיאטרון ההשפלות הפומביות והטעם העיקרי לחייו הוא כנראה שיעשוע ההמונים בסיפורי נקניקים על חשבון הזולת.