דאור. סלקום. אירוויזיון. בושה

אני לא אדם שמרן במיוחד. גם לא פטריוט גדול. ולמרות זאת, חשתי מאוד לא בנוח כשראיתי את דוד דאור מככב בפרסומת החדשה של "סלקום". יש רגעים שהטשטוש בין ממלכתיות ומסחריות עובר כל גבול. הפרסומת של דאור, כך נראה, היא אחת הדוגמאות המובהקות לרגע כזה. מדובר, למי ששכח, בנציג הרשמי של מדינת ישראל לאירוויזיון 2004. סלקום, אי אפשר לשכוח, היא חברה מסחרית המצויה בתחרות קשה מול שתי חברות הסלולר האחרות. אינני מבין כיצד רשות השידור - גוף ציבורי האחראי על שליחת נציגנו לתחרות – מאפשרת את שידור הפרסומת המבישה הזו: הנציג שלנו נראה בה כשהוא נרגש כולו מהשתתפותו בתחרות ומתקשר לאימו לחלוק עימה את החוויה. כשהוא אוחז בידו את דגל ישראל, מספר דאור לאימו על חוויותיו: "טורקיה. אירווזיון. סיכויים? קלושים. פוליטי. תקליטי". וכדי שחלילה לא נטעה - כתוביות המרצדות על המסך מזכירות לנו שהוא נושא בתפקיד רשמי מטעם המדינה. אם זה לא היה בערוץ 2, ניתן היה לחשוב שמדובר בפרומו לאירוויזיון עצמו. מעניין איך היינו מגיבים לו ראש הממשלה, לדוגמה, היה מפרסם מוצרים חקלאיים בטלוויזיה, או אתרי תיירות ביוון, תחת הכיתוב "אריאל שרון, ראש הממשלה".

דאור לא לבד. בשבוע שעבר שודר, גם כן בערוץ 2, טקס בחירת מלכת היופי. דומה שאין שידור מסחרי יותר מאותה תצוגת אופנה, בהנחיית יעל בר זוהר (אלא מה), בה מתחרות 20 צעירות על קבלת רכב חדש וחוזה דוגמנות, בחסות עיתון נשים גדול. גם כאן, כך נראה, מישהו שכח איפה הוא נמצא. לא אחת ולא שתיים מהמתמודדות סיפרו בגאווה שהן חיילות בשירות סדיר. ממתי הפך צה"ל - המגושם, הסגור והמאופק בדרך כלל - לספק הדוגמניות של ערוץ מסחרי? תמוה בעיני איך אותו צבא שמתהדר בסתימת פיות בכמות מסחרית, לא מתבייש לאשר את השתתפותן של נציגותיו באירוע יחצני, המפרסם חברות מסחריות, שכל קשר בינן ובין הערכים שהוא מתיימר לייצג (אם נותרו כאלה) מקרי בהחלט. שלא לדבר על העובדה שמנחת האירוע אליו נשלחו נציגות הצבא כלל לא סיימה את שירותה הצבאי.

נכון, יש דברים בוערים יותר לבזבז עליהם מילים. אבל יש תופעות שכדאי לעקור לפני שהן הופכות לנורמה. אז לפני שאתם שולחים SMS כדי לבחור את מדליקי המשואות, כדאי שנחשוב לאן זה עוד עלול להידרדר.