מה ואיך כתבו הפרשנים על ההתנקשות ביאסין

בעד או נגד? בעד

המסר: חיסול משובח. ישנה לטובה את מאזן הכוחות בין מתונים לקיצונים בקרב הפלסטינים. "למוחמד (דחלאן) קל יותר בלי אחמד (יאסין)".

הסטייל: אורן, כדרכו, צועד במשעול המטאפיזי-מיליטריסטי. הוא משלב בין דוגמאות מרוחקות-הקשר אך עתירות באישי ממשל אמריקאיים (מה עושה הפקיד לשעבר מיטשל במועצת המנהלים של "דיסני"), לבין שפה ראמספלדית מאתגרת שנשמעת לעיתים כמו תדרוך בפו"ם על סמי הזיה: "גביית מחיר אישי וארגוני, שתחדד את שיקולי ההישרדות בצד השני, היא מטרה סבירה כשיטת לחימה וכנגזרת מהתכלית המדינית".

בעד או נגד? שאלה טריוויאלית

המסר: זה הכל? חיסול יאסין (יחד עם ערפאת, נסראללה ואחרים) היה צריך להיות אקורד הפתיחה של האינתיפאדה, לא מוסיקת הסיום שלה.

הסטייל: מלא פאתוס והדר, שימוש במילון הימין המלא ללא כל מרכאות ("טרנספר ליהודים") וטון של מנהל בית ספר המבשר לתלמיד הסורר כי הוא "חלול-אמונה, עקור שורשים, נטול תקווה. המאמין הגדול, החולם והלוחם הגדול הפך לתבוסתן, נואש, רדוף סיוטים ונטול חזון".

בעד או נגד? גם וגם

המסר: הריגת יאסין כהפקה מדליקה של יחסי ציבור ש"לא תשנה את התוואי האסטרטגי של העימות".

הסטייל: צחוקים על סיפון הטיטאניק. הכתב המדיני טוען שמופז ושרון עוסקים בצד החוויתי של העימות: "הם מעריכים שהמלחמה תימשך עם ובלי התנתקות, ומקווים להעניק לציבור תחושת שינוי והתקדמות", ואולי משום כך הוא אינו חושש מלהתבדח עם קוראיו כאן למרגלות הווזוב: "בפעם הבאה יוכלו בוודאי להציע את המועמדים להריגה בהודעות SMS”.

בעד או נגד? זאת לא השאלה

המסר: זהו צומת מכריע בהתפתחותו של ארגון החמאס שעלול להתקרב לאל קאעדה בעקבות מות יאסין.

הסטייל: סקרני וריאליסטי. הפרשן לענייני ערבים אינו מבזבז זמן על התחשבנות בדבר דם שכבר נשפך, ובוחן את האלטרנטיבות העומדות בפני החמאס כארגון מאותגר, למשל: "הדילמה של חמאס תהיה אם לעבור לחזית העולמית שממנה נמנע עד כה".

בעד או נגד? נגד

המסר: "מגיע לו למות? בטח שמגיע. השאלה היחידה אם מגיע לנו". בשתי מילים: אריק, בחייאת.

הסטייל: השילוש הברנעי המקודש - מקיף,חומל ואירוני. ברנע עושה סיבוב מתחת לעורם של האזרחים שהסתגרו בבית ("שעות איכות עם הילדים"), עובר לוורידים של ממשלת ישראל הנואשת ("אין כאן אסטרטגיה, רק תסכול מר וקושי להסתכל בעיניים של הבוחרים") מסיים בחמלה גדולה על היהודים מתל אביב ועד בואנוס איירס שישלמו את המחיר.

בעד או נגד? לא מגלה

המסר: ההתנקשות ביאסין היא ארוע כה גדול ומכריע שיש ביכולתה לשנות כליל את אופיו של העימות עם הפלסטינים

הסטייל: מעודכן ולא יומרני. כמי שתמונת המלחמה הזו נצרבה עמוק בתודעתו בשלוש השנים האחרונות, הכתב הצבאי החרוץ של "הארץ" יודע ש"פסיכולוגיה של המונים היא עניין מסובך". לכן הוא מדגיש את ריבוי ההשלכות האפשריות של ההתנקשות, ואת מלוא אופציות ההיתחרבשות של כל אסטרטגיה מוצהרת, צה"לית או פלסטינית.

בעד או נגד: זה אישי מדי

המסר: זה יכאב, הו כמה שזה יכאב

הסטייל: כמו השיר ששלמה ארצי יכתוב על זה: "ברומטר המוות ספר שבע בסולם ריכטר, ואנשים נשארו בבית. נסעתי דרומה לאשקלון והתנועה היתה נחפזת ודלילה". חיימוביץ' לא מעוניין בדוקומנטרי או בחדשות, הוא בעניין של סרט אווירה: "והרחוב שומע אותם ומתרוקן, ובתי הקפה ליד הבית שלי מידלדלים והסופרמרקט מלא" או מקסימום – סרט אסונות: "כי זו דרכו של הצונמי, תמיד מגיע אחרי רעידת אדמה".

בעד או נגד: עזבו, לא זו השאלה

המסר: ספקני. האם שרון שוב יוצא לדרך של 40 קילומטרים?

הסטייל: ניתוח פסיכו-היסטורי של שרון: כספית מבהיר כי הגיבור האמיתי של אתמול אינו השייח' המנוח, אלא ראש הממשלה החי. "דם, אש, תימרות עשן ולא מעט גופות" – וכל זה רק בפסקה הראשונה – ממחישים כי שרון הולך על כל הקופה. הפרשן המדיני של מעריב ממהר לתפוס מקום טוב ביציע, לראות אם זה שוב יסתיים בועדת חקירה.

בעד או נגד: נגד

המסר: אם חיסול יאסין חיסל את הטרור, מתי שרון עולה על אוטובוס בירושלים?

הסטייל: דוגמא משובחת של רטוריקה יהודית: "אומה שלמה מצטנפת עתה בפינה ככלבלב שהשתין על השטיח, ממתינה בהכנעה לחבטה האכזרית שבו תבוא". אבל הכאב, והייאוש, חורגים מהרטורי. ב. מיכאל כבר לא יודע מה להגיד.

בעד או נגד? נגד

המסר: לא חבל? מרקוס מצר על עיתוי החיסול ברמה המדינית, ההסברתית וכמובן הפיגועית: "ראש המודיעין של החמאס המחפש עתה מגה-נקמה על חיסולו של יאסין לא צריך להתאמץ. כל שעליו לעשות הוא לבדוק את שידורי הטלוויזיה אחרי פיגוע אשדוד ולדפדף בעיתונים מאז וללקט מידע שלא יסולא בפז על כל היעדים האסטרטגיים של ישראל".

הסטייל: האלדר-סטייטסמן של "הארץ" כותב גברי ("האמת? לא בא לי להזיל דמעה על מותו של יאסין") ומפוכח ("היחס בין עלות לתועלת"), ומתפנה אף לקיטור בורגני עם טאץ' צעיר ("והמאבטח בקולנוע מצביע על ארנקה הקטן של אשתי ודורש: "פותחת התיק בבקשה").

בעד או נגד: לא מתלהב

המסר: חכו חכו מה יקרה עכשיו. יורשיו של יאסין יגרמו לנו להתגעגע למתינותו של חביב החקיינים.

הסטייל: מהפסיכולוגי אל הדתי: "הרחוב הפלסטיני באמוק. הוא משוכנע שישראל מצויה בהתקף של טירוף...אין יותר בלמים" מתלהם פישמן, שעובר למייקינג-אוף של ההתנקשות (הרמטכ"ל ביטל ביקור מתוכנן במזרח הרחוק, השייח יאסין הפסיק לישון בבית) ומסיים בתפילה לכשירותם של שרי ישראל שאישרו את ההתנקשות.

בעד או נגד? נגד

המסר: החיסול הוא "מסמר נוסף בארון המתים של הרשות הפלסטינית בעזה" וגם יגביר "את כוחו של המחנה הקיצוני (יחסית כמובן) בהנהגת החמאס".

הסטייל: דיכאון פוסט-אוסלו. בלשון עניינית ועובדתית מדווח פרשן הפלסטינים הוותיק של "הארץ" בעמוד הדעות של העיתון על העליבות המתגברת של הרשות בעיני אזרחיה בעקבות החיסול. בעמודי החדשות שומר רובינשטיין על סטייל הכתב שמכיר את השטח כשהוא מפרט כיצד יתחזקו קיצוני החמאס.

בעד או נגד? תלוי

המסר: זירוז תוכנית ההתנתקות יהפוך את ההתנקשות ביאסין לצעד הגיוני. עיכובה ישלול ממנו את טעמו.

הסטייל: תרשים זרימה בבור. כמו אלוף לאור ניאון מציג שיף את השאלות העיקריות בקשר להרג יאסין (עיתוי, התנתקות, זירה פלסטינית וטרור) ועונה עליהן אחת אחת בפסקנות של מי שעושה הגהות לפרזנטציות של אמ"ן מחקר.