מבחן המורים של ישראל

בשנת 2001, רעדה האדמה בסמינר. כתבה על סטודנטים בסמינר הקיבוצים ששודרה בטלוויזיה הציגה אותם כבורים מוחלטים. התוצאות היו כל-כך מזעזעות והשוק כה גדול, שהדי הסנסציה עלו ירושלימה, שם החליטו לערוך ישיבה מיוחדת של ועדת החינוך בכנסת. היום, שלוש שנים מאז שודרה הכתבה המביכה, בדקנו עבורכם מה השתנה. היכן עומד הסטודנט להוראה בשנת 2004.

הכל החל ביום הגורלי בו נכנס למכללה דב גילהר, כתב בתוכניתו של אמנון לוי. גילהר ערך מדי שבוע את הפינה השבועית "בוחן פתע", והפעם המטרה היתה לבדוק את רמת הידע הכללי של מחנכי העתיד. גילהר לא דמיין לעצמו עד כמה מביכות יהיו תוצאות הבדיקה. "הגעתי לכניסה של הסמינר והתחלתי לשאול סטודנטיות הלומדות במכללה שאלות שונות תוך כדי צילום", הוא משחזר. "השאלות בכרטיסיות שהוכנו מראש שילבו ידע ברמה גבוהה יחסית, וכשקיבלתי את התשובות לשאלות אלו, נוכחתי לדעת שאין מנוס מלשאול שאלות ידע כללי בסיסיות יותר. זנחתי את הכרטיסיות ועברתי לשאלות הקלות, וכשגם עליהן הסטודנטיות ענו לא נכון, החלטתי לשאול את השאלות הטריוויאליות ביותר שצצו במוחי. להפתעתי, גם על אלה קיבלתי תשובות רחוקות מהמציאות".
לאחר צילומי הסקר, הוכנה הכתבה לתוכנית של לוי, והתגובות שהתקבלו בעקבות שידורה היו מרחיקות לכת. הדבר אינו מפליא כאשר בודקים את התשובות המביכות. תשובה כמו "כרכור", לשאלה "היכן נמצא הכור הגרעיני", או "צפת", לשאלה "ערי נמל בארץ" יכולות להעלות סומק גם על לחיי ילדים בבית ספר יסודי. גילהר מספר על שני סוגים של תגובות: "מצד אחד, אנשים היו מזועזעים עד עמקי נשמתם לגלות שהידע הכללי והבסיסי ביותר אינו בנמצא אצל סטודנטים להוראה. מצד שני, אנשים הביעו תרעומת על כך שהסטודנטיות צולמו ונגרמה להן מבוכה לא קטנה. האימפקט הגדול והרעש סביב הכתבה שהיתה אמורה להיות פשוטה וקטנת השפעה, הבהילו אפילו את ההפקה של התוכנית. הגיעו ל'טלעד' תגובות מנוגדות רבות, והדבר הפך לסערה גדולה".
- האם הכתבה ששודרה אכן שיקפה את המציאות?
"אינני מכחיש שהיו גם תשובות נכונות לשאלות ששאלתי, אך תשובה לשאלה כמו 'אילו ערי נמל יש בישראל?', אינה דורשת ידע נרחב. בנוסף, אם מסתכלים על התמונה הכוללת, רוב התשובות לשאלות שנחשבות טריוויאליות היו אוויליות עד כדי כך שלא יכולנו להתעלם מהמדגם המייצג שהיה עגום".

המדגם המייצג היה עגום גם בעיני הדיקאנית האקדמית של המכללה, ד"ר ציפי ליבמן, שרק החלה את תפקידה באותה שנה. "ברגע שהכתבה התפרסמה נגרמו אי-נחת ומבוכה רבה בקרב ראשי המכללה", היא לא מתקשה להיזכר. "התשובות לשאלות היו שטותיות, והיתה מידה רבה של בושה שסטודנטים הלומדים במוסד אקדמי מוכר וידוע אינם יודעים את הבסיס של הידע הבסיסי".
- האם לא הרגשתם שנחלתם כישלון חרוץ?
"מובן שאי-הנעימות היתה גדולה ביותר, והמסקנות שהוסקו היו חמורות, אך בכתבה היה לסטודנטיות מעין סוג של תמימות שלפי דעתי, נוצל שלא כראוי.

למרות חוסר ההגינות, הדי הרעש והצלצולים הגיעו לכל רחבי הארץ. חלק מהמכללות המתחרות להכשרת מורים רכבו על גל ההשפלה וניסו למשוך אליהם סטודנטים פוטנציאליים, ובוועדת החינוך בכנסת החליטו לקיים מיד ישיבה מיוחדת בהשתתפות נציגים מהסמינר. באותה ישיבה הוחלט להקים ועדה מיוחדת לחקירת העניין ולשנות דפוסים שהיו נהוגים עד אז לגבי הכשרת מורים, אלא שבישראל כמו בישראל, הוועדה פוזרה ללא מסקנות מיוחדות, והפעולות שננקטו בעקבות החלטותיה היו מינוריות.
בסמינר החליטו להתכנס ולהפיק את הלקחים בעצמם.

הנהלת המכללה מיהרה לקיים דיון דחוף בנושא והחליטה שיש צורך בשינוי מהותי באופן קבלת הסטודנטים למכללה, ובהקמת תוכנית העשרה שתהווה מקור השכלה נוסף.
"הכתבה היתה בפירוש טריגר גדול לכך שדברים אכן צריכים להשתנות", אומרת ד"ר ליבמן, "והפעולות שננקטו בעקבות הכתבה ממשיכות להתבצע גם כיום".

- האם תנאי הקבלה השתנו מאז הכנת הכתבה?
"הכתבה היתה זרז להעלאת רף הקבלה לסמינר, שעלה כבר מאותה שנה. העלנו את דרישות הסף מציון 80 לציון 85."

מערכת עיתון סמינר הקיבוצים יצאה לבדוק אם אכן התקדמנו ואם ניתן סוף-סוף למחוק את זכרונות העבר העגומים.
כדי להשוות את תוצאות הסקר העדכני עם תוצאות העבר, שיטת העבודה שלנו היתה זהה לזו של גילהר: סטודנטים נבחרו באקראי בשער הסמינר והשיבו לאותן שאלות שנשאלו בכתבה לפני שלוש שנים. כמו גילהר, גם אנחנו הוספנו עוד כמה שאלות ידע בסיסיות, שסטודנט להוראה אמור לדעת להשיב להן. בסקר השתתפו כ- 20 סטודנטים ממגוון מסלולים ושנות לימוד שונות.
כאשר בחנו את התשובות יכולנו להתנחם שהמצב אכן השתפר ושרמת הידע הכללי של הסטודנט הממוצע אכן עלתה. רוב התשובות המביכות שהופיעו בכתבה של גילהר כמעט ונעלמו, אבל שיירים כמו "אסון הגשר באוליפיאדת מינכן" או "מיקום קבר רחל על הר הבית" (היתה גם סטודנטית שעבורה בית המקדש עודנו קיים) עדיין גורמים תחושה של חוסר נחת. עם זאת, צל"ש לתלמידי מסלול חינוך-גופני שענו כולם נכונה כשנשאלו, "מה האירוע שהתרחש באולימפיאדת מינכן?".
בשאלות שהוספנו על השאלון של גילהר, גילינו מצב דומה. הרצל וביאליק כנראה נחקקו במוחינו עוד מימי בית הספר היסודי, אך לשאלה על מספר חברי כנסת נענו תשובות רחוקות מהמציאות, וחצי מהנשאלים פשוט לא ידעו מהו שמו של מחבר ההמנון הישראלי.
נראה שתוכניות ההעשרה והעלאת רף הקבלה אכן תורמות להעלאת רמת הידע של הסטודנטים, אבל האם זה מספיק? האם נצטרך לחכות לרעידת האדמה הבאה?

ד"ר יוסי אסף, מנהל המכללה: אין שום דבר מכובד בהפגנת בורות, אך יש גם מעט מכובדות בתרגום של תופעה לא מרנינה זו לעוד שדר פופליסטי וצובר רייטינג. בורות היא נכות תרבותית וככזו לא תיעלם על ידי רעידות אדמת תקשורתיות.
אני חותם בנקיטת חפץ כי המכללה שלנו מחויבת וגם מתאמצת לקיים התחייבותה. כדי שבוגרינו יהיו מחנכים נאורים, נתבע כי הבאים בשערינו יהיו מתאימים וראויים לנדרש ממחנך ומורה. נתבע מעצמנו איכות הוראה ונדרוש יותר ויותר מכל שותפי הלמידה במכללה. למיטב שיפוטי אנחנו נאיר בהצלחה על המסלול הזה שאין לו כמובן נקודת קצה.