1. "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - הרי לכם תובנה שהיא בגדר התעלות, ציווי שהוא שירה, ערך שהוא היופי בעצמו. כל מערכת הנמקה לוגית שתיצמד למשפט החז"לי הנהדר הזה, תהפוך אותו עגול, והוא הרי, אתם יודעים, הוא חד כתער של מוהל, חד כאור ראשון, חד לאללה. אם מתעכבים על כך, ציווי זה מקפל בתוכו את הסוד האמיתי של המסורת - לא התרפקות היסטורית-נוסטלגית, כי אם שימור אירועים מפכים, זיכרון חי של התרחשויות עם משמעות נצחית ובלתי פוסקת. יציאת מצרים כמשל.
2. מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית! אמרו להם: שטויות. נתפלל ב- 11 בשטיבלך באיצקוביץ.
3. חד גדיא. חד גדיא/ דזבין אבא בתרי זוזי/ חד גדיא חד גדיא/ ואתא שונרא ואכלה לגדיא/ דזבין אבא בתרי זוזי, חד גדיא חד גדיא/ ואתא כלבא ונשך לשונרא/ דאכלה לגדיא, חד גדיא חד גדיא. ואתא תאילנדי ונגמר הסיפור.
תסמונת דאום - מורחב לרגל החג:
1. אני מרשה לעצמי להמליץ בשרב על החדש של דב אלבוים. הראשון היה מרגש, זה השני מאתגר, הצד השווה ביניהם: שניהם כתובים אחרת, שניהם מחדשים, שניהם מוכיחים שוב כי הכישרון שנמצא אצל הדוסים לא נוטש אותם גם אם הם חוזרים בשאלה לכמה שנים. למי שלא קיבל שי בחג הזה - מדובר במתנה נהדרת שמתאימה לארסנל הטיפוסים העגומים שקונים מתנות לעצמם.
2. "ובמה אתם, המיסטיקאים, המחזיקים בדעה שאין האל נתפס כלל, שונים מן הספקנים והאתאיסטים, הטוענים כי הסיבה הראשונה של כל הדברים היא בלתי ידועה ולא ממשית" (דוד יום, דיאלוגים על הדת הטבעית, בשאלה שאני הייתי שואל הפוך).
3. "אנחנו נתנו להם נשק והם יורים עלינו אותו בחזרה" (ינון מגל מסביר באופן ברור מה פירוש המונח האלמותי "חילופי אש בשטחים"). ולסיום, בדיחה בשווי המכרז לתוכנית התרבות החדשה של הערוץ השני: מה יותר גרוע מלמצוא תולעת בתוך תפוח? מכונית תופת.
דזבין אבא כיסא באיקאה בתרי זוזי
5.4.2001 / 16:31