שגרירות טיבט בירושלים

כמעט ארבעים שנה לאחר שנאלץ לנוס יחד עם רבים מבני עמו מהדיכוי הסיני האכזרי שבארצו, הבין הדלאי לאמה שבהתחשב בכוחו של היריב, הגלות תימשך זמן רב. הוא זימן אליו רבנים ופילוסופים מכל זרמי היהדות כדי ללמוד מהו סוד הנס מנציגי העם היחיד בעולם שהצליח לשרוד בגלות.
זו אולי גם הסיבה שכאשר התארגן נאווגן לוסל בן ה-21, הדובר עברית שוטפת, להגיע ארצה בפעם השלישית (לאחר שהיה פה בחילופי משלחות סטודנטים) לשם לימודי יהדות באוניברסיטה העברית, הוא זכה לקבל הזמנה לפגישה עם מנהיגו הרוחני הדלאי לאמה, פגישה שהייתה אינטנסיבית, וכפי שנאווגן מתאר: "הוא שאל איך ישראל, האנשים והמנטאליות שלהם, ואם היא דומה לזו של האמריקנים".

ומה ענית?
נאווגן מסמן עם אגרופו הקמוץ באוויר וצוחק: "עניתי שכן, דומים לאמריקנים אך 'קשים' יותר מבחינה מנטאלית".

משפחתו של נאווגן יכולה לסמל את סיפורו העצוב של העם הטיבטי: עם שלו, החי בעולם של פילוסופיה, מדיטציות והטפה להבנה, לרחמים ולסובלנות, בארץ שנמנעה מלהיות מעורבת במלחמות עד שאלו הגיעו לשעריה. משפחתו המיוחסת גרה בעיר הבירה הקדושה לאסה, וכאשר הצבא הסיני צעד ברחובות העיר בשנת 1959, נאסרו סבו וסבתו. רק סבתו שבה בחיים.
טיבטים רבים נדדו יחד עם מנהיגם לצפון הודו, ולשם הגיעה לבסוף גם משפחת לוסל והתמקמה בעיר דראוזי. בלימודיו עשה נאווגן חיל, והוצע לו להשתתף בחילופי סטודנטים. הוא הגיע לישראל ולדבריו "התאהב באנשים". כשהיה בכותל הייתה לו בקשה: "אני רוצה לחזור למדינה הזו". ביקש וחזר.
ההתרשמות היא שנאווגן השתלב נהדר: בחונכות בפר"ח הוא מלמד ילדים מדיטציה, אוהב לאכול שווארמה ופלאפל, על המדף בחדרו מונחים זה לצד זה ספר המבוא למדיטציה טיבטית וספר 'הזוהר', ואם לרגע לא נבדיל בין קודש לחול, הוא גם נצפה במסיבה האחרונה שהיתה ב'הייאט' רוקד עם סטודנטית שעלתה לא מכבר מרוסיה לצלילי שיר של 'משינה'. אכן מפגש של מזרח ומערב (ואולי מזרח ומזרח).

"בספר מפרי עטו של נזיר טיבטי שברח מהכלא הסיני עלתה הטענה שלאחר מותו של הדלאי לאמה, הסכסוך יהפוך דומה לסכסוך הישראלי-פלשתיני. הדאלי לאמה עצמו אינו מבין את הסכסוך פה, ואין סיכוי שיבין", הוא אומר ומפרט: "הייתי בלאסה. היו שם הפגנות מול הצבא הסיני. הטיבטים היו חוטפים לחייל נשק ולא משתמשים בו, אלא שוברים אותו. הכול כמובן בהשראת הדלאי לאמה שמתנגד לאלימות. אין ספק, הוא שחקן חשוב ומנהיג שמאמינים בו".
ומה הטיבטים חושבים על מה שקורה פה?
יש שמודעים יותר ויש שפחות. הרבה חושבים שטיבט ופלשתינה הן אותו הדבר, ולדעתי זה סיפור שונה עם קווים מקבילים. השוני הוא בתפיסה שהאלימות אינה פתרון, כי היא מביאה לשנאה. התפיסה הטיבטית היא דרך האמצע, וזו תהיה טובה גם לישראלים ולפלשתינים.
ומה צופן העתיד לטיבט תחת כיבוש סיני?
הסינים עצמם סובלים בסין מקבוצה קטנה ששולטת. אנשים שם רוצים שינוי, כזה שיהיה קודם כול טוב לסין, אבל גם ישפיע על טיבט.
חשבת לעשות משהו בנושא פה באוניברסיטה?
עכשיו רק התחלתי את לימודיי, וכמו כל אחד אני לומד ומבלה, אבל יש לי מטרה: להקים קבוצת students for free Tibet, כפי שיש בארה"ב ובאירופה, ואשמח לקבל עזרה.