ככה יעשה לנשיא שקרן

אבוי, מקוננים בוגרי הפקולטה להיסטוריה בגרוש, ספרד נכנעה לטרור! ראש הממשלה החדש מבטיח להוציא את 1,300 החיילים של ספרד מעיראק, וכולם זועקים שזה פרס לטרור. כולם רק שוכחים שזו אינה תגובת בהלה לפיגוע. המפלגה הסוציאליסטית הספרדית התנגדה למעורבות במלחמה בעיראק מהרגע הראשון. הוצאת הכוחות מעיראק היתה הבטחת הבחירות של חוזה לואיס רודריגס ספאטרו לאורך כל הקמפיין, אבל כנראה שפוליטיקאים שאשכרה מקיימים את הבטחותיהם זה לא לעניין בעידן המלחמה בטרור.

נראה שגם להקשיב למה שרוצים 90% מהעם זה פאסה בעידן ההלם והאימה. לעומת זאת, מאד באופנה להיגרר אחרי הטרור, ולקבוע את המדיניות שלנו לפיו. הטרור תקף? חייבים להוכיח להם – ולעצמנו – שלא ניכנע, גם אם ההוכחה הזו היא בעצם כניעה בעצמה, והסתבכות בבוץ חסר תכלית.

עוד דבר שמבכי הכניעה שוכחים, למרבה הנוחות, הוא שלמרות המלחמה בעיראק, הובילה הממשלה השמרנית של חוזה מאריה אסנאר בכל הסקרים עד הפיגוע. רוצה לומר, לא הפיגוע עצמו הוא שהוביל למפלתה המפתיעה, אלא השימוש הציני שהיא בחרה לעשות בו. כאשר התעקשו – בניגוד לכל הראיות – שהפיגוע בוצע על ידי המחתרת הבאסקית, ניסו אסנאר וחבריו לעשות קופה מהפיגוע. הסיבה ברורה: מצד אחד, השמרנים נוקטים מאז ומתמיד בקו תקיף יותר מול הבאסקים, כך שפיגוע של האחרונים היה מוכיח את צדקת דרכם. מצד שני, פיגוע של גורמים מוסלמיים היה מצטייר בהכרח כעונש על המעורבות בעיראק, שגם כך היתה מאד לא פופולרית, כאמור.

אבל ממשלת אסנאר בחרה שלא להתעמת עם תוצאות מדיניותה. היא העדיפה שלא לעמוד מול העם הספרדי, ולהסביר למה קרבן של 201 הרוגים הוא ראוי וצודק, או לחילופין למה הוא אינו תוצאה של המעורבות בעיראק, אלא נובע מהיותה של ספרד חלק מאירופה הדמוקרטית, המעצבנת את האויב המוסלמי הפנאטי בעצם קיומה. ממשלתו של אסנאר בחרה שלא להקדיש את כל מאמציה למציאת האשמים במעשה – יהיו מי שיהיו. במקום זה היא העדיפה לשעבד את הצדק שמגיע להרוגים למטרות אחרות. היא בחרה לבייש את ספרד ברחבי העולם הדיפלומטי, בהתעקשותה עד לרגע האחרון כי אט"א ביצע את הפיגוע.

מזכיר לכם את התנהלות של ממשלה אחרת, שגם ארצה נפלה קורבן לפיגוע זוועתי? גם אותה ממשלה בחרה, במקום להתמקד במיצוי הדין עם האשמים בפשע (אחרי שעשתה חצי עבודה באפגניסטן) להמשיך את התנופה ולנצל את הפחד והנחישות שעורר הפיגוע בקרב בני עמה כדי לקדם אג'נדה שונה לחלוטין, כזו שנולדה וגובשה הרבה לפני הפיגוע, כזו שלא היה לה שום קשר לפיגוע.

לא שאט"א אינו בעיה, אבל הוא לא היה הבעיה הכי דחופה של העם הספרדי ברגע הפיגוע, ולממשלת ספרד הקודמת היו סיבות טובות לחשוד שכך הדבר. למרות זאת, בחרה ממשלת אסנאר להתעלם מכל הראיות ולהתעקש לנצל את המומנטום שמעניקים עם המלוכד ביגונו ועולם משתתף בצער, כדי לסגור חשבון שונה לגמרי, כזה שבאותו רגע לא היה צריך להיות על סדר היום שלהם.

בעשותה כך, בזבזה ספרד חלק מהרצון הטוב של העולם, ובאופן כללי יצאה די רע מהסיפור הזה. הידעתם שאפילו אחרי ה-11 בספטמבר, לא צויין שם הארגון האחראי בהודעת הגינוי הראשונה שהוציא האו"ם? אבל אחרי הפיגוע במדריד, אט"א הוזכר מיד, לפני שמישהו באו"ם באמת היה יכול להיות מספיק בטוח כדי לצאת בהצהרות. זה קרה בעקבות לחץ חריג מצד ממשלת אסנאר. עכשיו צריך לנגב את הביצה מהפנים, וספרדים לא אוהבים להיות מבוזים בפומבי.

בדומה לכך, לא שעיראק לא היתה בעיה באופן עקרוני, אבל ב-1 בספטמבר היא לא היתה הבעיה הדחופה של העם האמריקאי (לפחות לא של אלה שלא מקבלים את הדואר שלהם בשדרות פנסילבניה 1600). למרות זאת, בחר ממשל בוש לנצל את המומנטום שהעניק ה-11 בספטמבר כדי לעסוק באג'נדה שונה לגמרי, כזו שלא היו לה דבר וחצי דבר עם ענישתם של האחראים לפשע או הבטחת שלומם של תושבי ארה"ב מפני מעשים דומים.

אזרחי ספרד בחרו להעניש את ממשלתם הקודמת על כך ששיקרה להם ולעולם וניסתה (רק ניסתה!) לרתום את הצער שלהם למרכבה הלא רלוונטית. מה יעשו הבוחרים מהצד השני של האוקיינוס, על מקרה חמור בהרבה של חוצפה דומה?