סרטי אל פצ'ינו

מעטות הן היצירות הקולנועיות שמקבלות זווית אחרת ומגלות מקום חדש, גם בצפייה חוזרת בהן. "פני צלקת" הוא דוגמא מופלאה לסרט שלא משנה באיזה שנה תצפה בו, הוא עדיין יחשוף בפניך עולם קולנועי חדש. כזה, שלא שמת לב אליו באחת מאלף הצפיות החוזרות והנשנות בו.

טוני מונטנה (איזה שם מצוין) עשה את אל פאצ'ינו ובקטעי התוספות אנחנו עדים לעובדה שזהו אכן המצב גם שלושים שנה אחרי כי הכותר המיוחד שלפנינו מחדש אך ורק בקטעי התוספות. הסרט יצא בדי.וי.די כבר מזמן בשפה האנגלית ולקח לו כמה שלקח לו כדי לצאת בגרסה המתורגמת לעברית. מה שמעניין בכותר שלפנינו הם כמובן התוספות המשובחות שנמשכות כמעט כשעה. שלא תבינו לא נכון. הסרט (אם יש מישהו שלא ראה, שיחתוך את עצמו במסור) שווה צפייה נוספת כמובן, אבל אנחנו כאן כי ממש ליקקנו את האצבעות מקטעי התוספות.

הראיונות עם בריאן דה –פלמה מרתקים, אל פאצ'ינו מודה ומתוודה שאם לא טוני מונטנה, הוא לא בדיוק יודע מה היה קורה איתו ואוליבר סטון שאחראי על התסריט, מספר על הימים שהיה נותן בקוק וכותב תסריטים מופתיים. הוליווד עם טעם של פעם, אחרי גל מרחצאות הדם של סרטי שנות השבעים ותחילת השמונים.

זהו בית הספר לקולנוע הכי טוב שתוכלו לקבל דרך מסך הטלוויזיה שלכם. "פני צלקת" עם התוספות הוא כמו כיתת אמן לכל חובב קולנוע ברמה זו או אחרת. לא משנה אם אתם במאים, תסריטאים או כותבי מוזיקה לסרטים. נדמה שגם אתם תלמדו כאן משהו חדש.

"פני צלקת" אחראי במידה זו או אחרת לקריירה של פאצ'ינו, ולתפקידים כמו זה ב"דרכו של קרליטו". נדמה שלא נגזים אם נאמר שקרליטו הוא סרט האקשן הטוב ביותר של פאצ'ינו ב-15 השנים האחרונות. פאצ'ינו עשה לא מעט דברים לא רעים, אפילו סרטים טובים ,אבל כסרט אקשן וכמאפיונר, קרליטו משנות ה-90 הוכיח לנו שפאצ'ינו לא איבד את זה לגמרי, כמו ההוא, איך קוראים לו בובי דה נירו. נדמה שאת קרליטו רבים הצליחו לפספס וחבל, הנה הזדמנות נוספת לטעום מהקדרה המשובחת הזו. ההרגשה הטובה שמחממת את הלב בצפייה ב"פני צלקת" לא הולכת לאיבוד כאשר צופים ביצירה האחרונה של דה-פלמה ופאצ'ינו ביחד.

בניגוד לכותר של "פני צלקת" אין הרבה מה לספר בבית על התוספות המועטות ולא המוסיפות של "קרליטו". סרטון מאחורי הקלעים, שתמיד מוסיף וחשוב, אבל נדמה שאם כבר השקעתו כל כך בסקאר-פייס, מן הראוי לצ'פר את קרליטו במשהו.