הפוך טומי, הפוך

נפילתה של הצעת חוק הנישואים האזרחיים, שלא עברה אפילו קריאה טרומית בכנסת בשבוע שעבר, מסתירה את הקיבעון גדול של החברה האזרחית החילונית בישראל, הנוגע למשבצת אותה בחרו החילוניים להפוך לעגל הזהב של המאבק שלהם – הנישואים. כן, אותו מוסד דתי מימים ימימה, שהאנכרוניסטיות שלו מתבטאת היטב במשפט הנהוג אצל הנוצרים: "עד שהמוות יפריד בינינו".

משום כך, די מדהים שאנשים הבזים לטקס הדתי והשבלוני, כמהים לטקס אזרחי דומה למדי. זאת, במקום לפתח מוסד אחר של קשר, כזה שהוויתו יוצרת את הגדרתו ולא להיפך, למשל הדפוס החוץ-ממסדי של הידועים בציבור. בסופו של דבר המהפכה האזרחית האמיתית שמחכה לנו תבוא לידי ביטוי דווקא באמצעים סמנטיים – לרוקן מושג אחד מתוכן מסויים ולמלא אותו בתוכן אחר.

לכל אדם יש זכות להגדרת שאיפותיו ולא כדאי למהפכנים רדיקלים למיניהם למהר ולקבוע כי הן רק תוצאה של תודעה כוזבת. זה נכון, אמנם, אך חובתם היא להציע אלטרנטיבה כלשהי למסלול שהפך כה שחוק. הנישואים בחברה המערבית – בין אם נרצה בכך ובין אם לא – כבר עברו במידה רבה מהתחום הרשמי-ממסדי לתחום הבין אישי: טקסים אלטרנטיביים, לוקיישנים אקזוטיים לחתונה, נדרים אישיים, ושמלות בצבעי הקשת הם רק חלק ממאפייני האינדבידואליזציה שעברה התבנית המסורתית. גם חיי הנישואים, אם להודות על האמת, כבר אינם מה שמכריזים עליהם ברוב טקס. האם דווקא נישואים, כמוסד בחסות המדינה או ההגמוניה הדתית, הם עדיין התשובה לשאיפות הבסיסיות לזוגיות, ביטחון או שייכות, אותן תובעים החילוניים האזרחיים?

דווקא קמפיין להשוואת זכויותיהם החוקיות של הידועים בציבור לאלו הנשואים (זכאות למשכנתא, ירושה וכו'), היה יכול להיות דגל ראוי יותר לחברה החילונית האזרחית בישראל. ראשית היה לו סיכוי גבוה יותר לעבור בכנסת כסוס טרוייאני שלא מעורר התנגדות כה עזה – הרי הוא לא מערער על הסטטוס קוו ולא לוחץ על הכפתור הסמנטי האדום הקרוי "מוסד הנישואים". הוא גם יכול היה להיות מוחל, בצורה פשוטה יותר, על קשרים של זוגות בני דתות שונות וזוגות של הומואים ולסביות. גם התרת הקשר היתה פשוטה יותר.

קמפיין כזה היה פותח גם אפשרות ליצירתה של תרבות שהיתה מחד אינדיבידואלית יותר, ומאידך בעלת גושפנקא חברתית וחוקית. למעשה היה מדובר בנישואים אזרחיים לכל דבר, מבלי לקרוא לילד בשמו. ואם בשלב הזה המילה "נישואים" הייתה כל כך חשובה לחברה הישראלית האזרחית, המאבק על השם, כשהתוכן כבר קיים, היה קל בהרבה. הרי לכם מהפכה סמנטית.

אבל יש גם טעם שלישי לשדרוג סטטוס הידועים בציבור – שבירת הדפוס הנגחני-לוחמני מבית מדרשה של שינוי, זה שמנסה לגבש חברה חילונית על בסיס רגש שינאה כמעט אנטישמי כלפי הדתיים. מהלך כזה היה מוכיח כיצד ניתן להתעלות מעל השיח ה"מרדני". לא תמיד זה אפשרי, אבל הנישואים הם מקרה מבחן מצויין המאפשר לדלג מעל עולם המושגים והשיח הדתי, ללא התנגחות ישירה, וליצור מערכת תרבותית מקבילה ועצמאית באמת. הדבר המאיים ביותר שיכול לקרות לחברה החילונית אזרחית בישראל היא הפיכתם של חבריה ל"לא דתיים" שנישאים בנישואים תואמים. למושגים מגדירים כאלו נטייה להגשים את עצמם במהות. כי עם כל הכבוד, האנטי, שהוא מה שמציעים לנו אנשי שינוי ושאר הנאבקים למען נישואים אזרחיים בשלב זה, אינו בסיס רחב מספיק לזהות ולתרבות חדשה.