למה הספרדים לא חושבים שהם נכנעו לטרור

"אני כל כך שמח שאני פורטוגזי", אמר לי חבר שגר כאן. "אין לי אויבים ואף אחד לא רוצה להילחם בי". זה בדיוק מה שעבר לספרדים בראש כשהם שילשלו את הפתק לקלפי. נתחיל בהסתייגות. PP (פארטידו פופולר) לא הפסידה את השלטון רק בגלל הפחד מהטרור. רבים זעמו עליה בשל השימוש המוגזם לדעתם שעשתה ברוב האבסולוטי ממנו נהנתה ארבע שנים, ועל הצטרפותה למלחמה שרוב מוחץ בציבור כאן מתנגד לה. אבל כל זה לא היה מספיק קרוב ומוחשי כדי לכסות על הפריחה הכלכלית. גם השפעתו של הפיגוע במדריד לא נבעה אך ורק מפחד הטרור. ראש הממשלה לשעבר חוזה מריה אסנאר ויורשו מריאנו ראחוי עשו טעות קריטית כשבחרו להאשים את המחתרת הבאסקית ולהסתיר את האמת על ממצאי החקירה. במדינה שסבלה מ-40 שנות דיקטטורה, מניפולציה של מידע גורמת לשערותיו של כל אזרח לסמור מכעס. "מניפולטור!", צעקו כלפיהם אזרחים בזמן שהצביעו ביום ראשון.

היו גם סיבות אחרות. אבל אין ספק שהסיבה המרכזית היא האימה שמטיל הטרור. טרור איסלמי. טרור בינלאומי. בעיניים ישראליות, המהלך בקלפי נראה כתגובה הנעה מחוסר תבונה עד התקפלות. אבל טעות תהיה להשוות את יחסה של ספרד לאל קאעדה אל יחסה של ישראל לחמאס. הקשר הזהה לזה של ישראל - חמאס (או ג'יהאד), הוא הקשר ספרד - אט"א. הטרור מבית. זה שבעיני הימין מאיים על שלמות האומה (שלמות הארץ בעברית), ובעיני השמאל על העובדה ש"יש עם מי לדבר". הנקודה המשיקה המכרעת היא שזהו טרור של אין-ברירה. ממש כמו שברור לנו הישראלים, שהחמאס ימשיך לשאוף להרוג בנו גם אם נפסיק להילחם בו, כך ברור למרבית הספרדים שאט"א תמשיך בדרכה, יעשו מה שיעשו. איתם אין על מה לדבר. לכן ניסו אסנאר וראחוי נואשות להדביק את הפיגוע לאט"א.

אבל בעיניים ספרדיות, ובמובן מסויים אפשר לומר אירופאיות, אל-קאעדה אינה אט"א. זהו טרור של יש ברירה. ממש כמו ידידי הפורטוגזי, אומרים הספרדים לעצמם: אם לא נחפש לנו אויבים מיותרים, לא נילחם מלחמת מיותרות. הם מסתכלים סביב ושואלים את עצמם מדוע הם חטפו בראש, ולא צרפת, בלגיה, איטליה או גרמניה. והתשובה שלהם ברורה: כיוון שהסתבכנו במלחמה שאינה מלחמתנו. כדי להבין זאת, שערו בנפשכם שישראל היתה חוברת לסרי לנקה ושולחת חיילים כדי להילחם במורדים הטמילים. חודש לאחר מכן היה מתאבד טמילי מפוצץ את תחנת רכבת צפון. כך מרגישים הספרדים.

יתרה מכך, הם מרגישים שלחמו במלחמה שרובם מתנגד לה, לצד בת ברית שרובם רואים בה מקור-כל-הרע (יותר מאדם אחד כבר אמר לי "מי זה אל-קאעדה? ראית אותם פעם? זו קונספירציה של בוש כדי לשלוט בעולם). ואפילו אם הטרור הבינלאומי הוא אכן מלחמת אין-ברירה, הם אומרים לעצמם, למה לנו להתנדב לעמוד בחזית לצעוק "כוון לכאן! כוון לכאן!"?

חוזה לואיס רודריגז זפאטרו, ראש הממשלה המיועד, יעמוד בהבטחתו לבוחר: אם עיראק לא תועבר לידי האו"ם בסוף יוני, יחזרו החיילים הספרדים הביתה, מהלך שיתקבל במחיאות כפיים סוערות ברחובות מדריד, ברצלונה, בילבאו או סרגוסה. והמלחמה בטרור? זפאטרו לא טיפש. "נילחם בטרור בכל מצב", אמר בנאום הניצחון. ובשקט לחש: "רק תשמרו לי מקום מאחורה, ליד נורבגיה ופורטוגל".