מלפפון הזהב

בתחרות מול ענייני היום הבוערים, הרי שדיבורים מנותקים לכאורה אודות "תזונת האדם – לאן?" מפסידים בקלות כמעט נסלחת לסוגיות אטרקטיביות כטרור, גדרות, מעילות, בגידות במולדת ואבטלה גוברת. בהיותי אדם פרטי, שיומרותיו מסתכמות בניסיון ליישוב סכסוכים שבינו לבין עצמו, זולתו וסביבתו בלבד, לא נותר לי אלא לברור לפחות את הרעלים שנכנסים מבחירה אל גופי, אם לא את אלה החודרים בברוטליות לנפש המתערערת מכותרות עיתוני הבוקר. כך נטלתי לאחרונה את האחריות על בריאותי והחלטתי לפצוח בצרכנות בריאה. לא עוד מגדנות עמוסות סוכרים מזוקקים וקמחים מולבנים, לא עוד ירקות הלומי הנדסה גנטית ושאריות הדברה כימית, שום כניעה לחומרים משמרים מהסוג המסרטן ואף קריצה אל עבר נתחי בשר מוזרקי אנטיביוטיקה והורמונים סינטטיים. מהיום - רק מזון אצילי, בתולי ונקי שינסה להביס את המציאות הקשה שבחוץ.

משולהבת מיוזמתי האמיצה, יצאתי לסיבוב בחנויות הטבע העירוניות, שהתגלו כמרכולים צרים וחבויים שניחוח מאובק וזהה של דשנים וגרגרים עומד בכולם. הרחקתי עד הפרברים, ופקדתי אף את בתי הטבע הגדולים, אותם סופרמרקטים ראשונים מסוגם בארץ, שזיהו זה מכבר את הפוטנציאל השיווקי הגלום בשוחרי הטבע והבריאות המושבעים. בתור שכאלה, הפליאו הנ"ל לרכז תחת קורת גג ממוזגת אחת מותגים מובילים של מיני קטניות אורגניות, ביצי חופש שלא ידעו אסטרוגן, פסטות מחיטה שגודלה בתנאי ספא ופירות מיובשים שמתו מיתה טבעית וחפה מגופרית. לגאולה הפרטית, כך למדתי, אין פרצוף של המבורגר. במחלקות אחרות היו אפילו סבוני כלים אקולוגים, לאמור – לא בטרנד עסקינן, כי אם באידיאולוגיה סדורה ומקפת. הטוטאליות הזו קרבה אותי להכרה בחובבנותי הירקרקה בכל הנוגע לאורח החיים האזוטרי שחפצתי לאמץ.

למרבה התסכול, התברר לי ששמחתי נוכח האפשרויות הגלומות בניהול חיים בריאים הנושקים לטבע הבראשיתי היתה מוקדמת: פערי מחירים שבין 100% ל-150% בהשוואת כל פריט אורגני לפריט "רגיל" התגלו כנורמה. גם כשהסתפקתי במדגם זעום מכל קטגוריה, התשלום בקופה השתווה לחשבון שמתלווה לארוחת שחיתות בת שבע מנות במסעדת שף. בעודי מאמצת את מוחי בניסיון להתחקות אחר דרכי מימון לאורח החיים הטבעי, הבריא והצנוע מעצם הגדרתו שגזרתי על עצמי, התבוננתי בפליאה סביבי: זוגות צעירים - שבהסתמך על קודים סטיגמטיים של לבוש לא נחשדו בעיני כיאפים מרופדי ממון – גררו בשאננות עגלות עמוסות מוצרים אורגניים למהדרין, בכמויות טרום עוצר, ומכל המחלקות. כל צמד לקוחות שחצה את הקופה בליווי עגלה עמוסה שכזו, השאיר על הדלפק סכום בן ארבע ספרות ואף נמנע מכל מצמוץ. בחישוב גס הנחתי שמדובר בקניה שגרתית, מהסוג שעורכים כפעם בשבוע, ושעלותה זהה לזו של סל צריכה חודשי ממוצע במשפחה סטנדרטית המונה זוג הורים, שני ילדים ולעתים גם כלב.

כמה שאלות מתבקשות נוכח מוראות הטיול אל ערוגות בתי הטבע: מהו משלח ידם המסתורי של אותם אנשים הצורכים מזון בריא? כיצד הם מממנים את קניותיהם הצנועות? האם הם מוותרים על השכלה? על תרופות? על קורת גג? ומדוע אורח חיים המודע לעקרונות השמירה על הסביבה, על החי, על הצומח ועל בריאות הגוף איננו אפשרי ליישום כברירת מחדל אלמנטרית, עבור כל מי שחפץ בכך? מדוע אכילת לחם לבן במרגרינה, מאכל עניים מובהק, משתלמת יותר מלעיסת לחם שיפון מועשר? האם הוצאות המדינה על ריפוי מחלות הלב, הסוכרת וכלי הדם של מי שניזונים ממזון מעובד, שמן ורעיל, אינן גדולות יותר מהמשאבים שניתן ושצריך להקצות לפיתוח החקלאות האורגנית המקומית? ומדוע לא מסתמנת שאיפה להפוך את הבריא והאזוטרי - למקובל, הזמין והנפוץ ביותר ברשתות השיווק הקונבנציונליות?

המשוואה הכלכלית הקלישאתית ביותר רלוונטית גם לעניין זה. ככל שתגדל המודעות כך תגדל הדרישה והצריכה, וכך יתפתחו הייצור המקומי והיבוא המגוון והתחרות הבריאה שתתקיים בין היצרנים והיבואנים תוביל להוזלת המחירים לצרכן. ככל שמסה גדולה יותר של אנשים תצרוך מזון בריא, כך יפחתו המחלות, ומכאן שיקטן גם הצורך בהקצאת תקציבים לתרופות ולטיפולים יקרים. ככל שהחקלאות והצרכנות יהפכו ידידותיות יותר לסביבה, כך תשתפר איכות החיים –במובן הרחב ביותר של המונח.

אבל נכון לעכשיו, על אף ההתעוררות היחסית בתחום, מדובר עדיין בספורט לעשירים. בני המעמד הבינוני והנמוך ימשיכו לאכול מזון זול ורע – להם ולסביבה. הירוקים והרוחניים יכולים להטיף עד מחר, אבל בשלב בו אנו נמצאים – המזון האורגני הוא לוקסוס שקשה מאוד לפרגן אותו לעצמך. מוטב היה לו האוחזים בתיקי החקלאות, הבריאות, התעשייה והמסחר יתעוררו מהתרדמת ארוכת השנים שפרגנו לעצמם ויפנו מעט מזמנם הדחוק בכדי לחבור לארגונים הירוקים ולכל מי שרוצה לקדם את החקלאות האורגנית בארץ. כך קיים סיכוי שילמדו דבר או שניים אודות האדמה המורעלת שעליה הם רבים, ויתנו את הדעת על התמונה הפסטורלית שאפשר לצייר כאן, שלב אחר שלב, למרות - ואולי בגלל - "המצב".