אחד הנושאים החמים בפוליטיקה האמריקאית של העשור האחרון הוא רפורמה בחוקי מימון הבחירות. אחרי מערכת הבחירות הקרובה, ייתכן שהנושא יקבל עדיפות עליונה, כי לאחר סוף שבוע ראשון של התמודדות ראש-בראש, עם מטח של תשדירים מכל צד, אפשר לומר בוודאות שמתבשל כאן קמפיין ארוך ומכוער מאין כמותו.
בתשדירים הראשונים שלו תקף בוש את קרי על התנגדותו לאופן ניהול המלחמה, ועל הצעותיו בנוגע לביטוח רפואי. בתשדירים נטען שקרי רוצה לקחת מהציבור עוד 900 מיליון דולר במסים, ושהוא הצביע לקצץ את תקציב המודיעין במיליארד דולר וחצי. הפאנץ' ליין של התשדיר של בוש "ג'ון קרי: שוגה בנוגע לביטחון הלאומי, שוגה בנוגע לכלכלה".
קרי הגיב בתשדיר שמסביר למה בוש מעוות את הנתונים בשני המקרים (ההצבעה על המודיעין היתה רק להחזיר לאוצר תקציב עודף שלא נוצל. בנוגע למסים, קרי מעולם לא נקב בסכום כזה; זו לדברי אנשי בוש העלות של הצעות קרי בנוגע לביטוח רפואי. קרי עצמו טוען שהצעותיו יחסכו לכל משפחה אמריקאית אלף דולר בשנה). שורת המחץ של קרי: "האם לא מגיע לנו יותר מהנשיא מאשר תשדירים שליליים ומטעים?"
בוש מצמצם את הפער
מעולם בעשורים האחרונים לא הוכרע מאבק המועמדות של מפלגת האופוזיציה מוקדם כל-כך, וזה אומר שבמקום מאבק ישיר, בין הנשיא למועמד, שיארך כשלושה או ארבעה חודשים, יש לנו יותר מפי שניים מהזמן הזה. יתרה מזאת, מעולם לא נאלץ נשיא מכהן להתייחס אל יריבו באופן ישיר בשלב מוקדם כל-כך של המרוץ. ב-1996 התייחס ביל קלינטון אל בוב דול לראשונה באמצע יולי. ב-1984, התייחס רונלד רייגן אל וולטר מונדייל לראשונה רק שבועיים לפני הבחירות. סוף יולי או תחילת אוגוסט הם הזמן שבו בדרך כלל מתחיל הקרב באמת.
נכון שחלק מהסיבה לפתיחת הקמפיין המוקדמת היא ניצחונו המהיר והסוחף של ג'ון קרי במרוץ למועמדות הדמוקרטית, אבל לצד זאת ישנה גם הסכמה שהתייחסותו המוקדמת של בוש לקרי מעידה גם על עמדה של חולשה. מצבו של הנשיא בסקרים נמוך מאי-פעם במהלך נשיאותו. שיעור התמיכה בו, על פי שקלול הסקרים המובילים, ירד מתחת לקו ה-50%, ואילו שיעור הלא-מרוצים ממנו ממשיך לטפס.
עם זאת, עד כה יכלו הדמוקרטים לתקוף את בוש כאוות נפשם, ואילו עכשיו הוא מתחיל להחזיר. מאז החל בוש במתקפת המודעות שלו, הצטמצם הפער שלו מקרי בסקרים, ועל פי שקלול הסקרים המובילים קרי מוביל רק בכאחוז וחצי, כשניידר לוקח 3.6 אחוזים. בסקרים שבהם ניידר אינו מהווה אפשרות, כמעט כל קולותיו הולכים לקרי.
היתרון הכספי של בוש מתחיל להשפיע
לנשיא בוש יש יתרון אדיר על קרי בכל הקשור לגיוס כספים. נכון להיום גייס בוש כ-159 מיליון דולר, ובניגוד לקרי לא נאלץ להוציא אף סנט מאוצר המלחמה שלו על בחירות מקדימות. מאז שחוקי המימון הבחירות תוקנו לפני מספר שנים, בחוק שהעבירו הסנאטורים ג'ון מקיין וראס פיינגולד, כבר אי אפשר לגייס סכומים גדולים מאנשים בודדים.
לכן מטפח הקמפיין של בוש אנשים שמצטיינים בשכנוע אנשים אחרים לתרום עד המקסימום המותר 2,000 דולר לאדם. מי שמצליח לגייס 100 אלף דולר מקבל את התואר "חלוץ", ואילו המצליחים לגייס 200 אלף מכונים "סייר". המשמעות המעשית של התארים הללו היא הזכות לארח אירועי התרמה, לפגוש את הנשיא, להתארח בבית הלבן וכיו"ב.
ההפרש בעוצמה הכלכלית של שני הקמפיינים כבר נותן את אותותיו. תשדירי התשובה של קרי לא עלו בכל השווקים שבהם הופיע התשדיר של בוש, וגם מספר השידורים שלהם קטן יותר. כדי לנסות לצמצם את ההפרש הקימו כמה אנשים עשירים ביותר, המתנגדים לנשיא בוש, מעין עמותות המפיקות תשדירים נגד בוש ונגד מדיניותו.
הרפובליקנים טוענים שהדבר מהווה עבירה על חוקי הבחירות החדשים, אולם היוזמים ביניהם איל ההון ג'ורג' סורוס טוענים שמאחר שהם אינם קשורים לקמפיין של קרי בשום דרך שהיא, ואינם מזכירים את קרי בתשדיריהם או קוראים להצביע לו, הרי שהדבר מותר. הניו יורק טיימס כבר יצא במאמר מערכת נגד המעשה, ובמבט ראשון בהחלט נדמה שגם אם זה כשר, זה בוודאי לא מריח טוב.
בינתיים, קרי הציע לבוש להיפגש בעימותים חודשיים, בטענה שאם אפשר כבר להתחיל עם התשדירים השליליים, אז בוודאי אפשר גם להתווכח על הנושאים האמיתיים. זה רעיון יפה, אבל גם אם הוא ייושם זה לא ישנה באמת. הקמפיין רק ילך ויחריף, ילך וייטנף. מי שכבר החל להיגעל מרמות ההכפשה הנוכחיות עוד יתגעגע אליהן, הרבה לפני השניים בנובמבר, אז ייבחר מנהיג חדש לעולם החופשי.