תגידו, למי אכפת מה קורה בראשון ו-וואלה תצדקו. בערב שבאיירן מנצחת את היונייטד וריאל חוטפת על הראש בטורקיה, סם אולפינר, מועצת החכמים של עירית ראשון ופרדי דוד גורמים להתפטרותו הכפויה של מאמן קבוצת הכדורגל שלהם.
וואט דה פאק, תאמרו, מי האנשים האלה ומי זאת ראשון לציון בכלל- יקב, וקניון, וקצת היי-טק פרברים מסואב עם מנטליות של תחתית הטבלה? זה בדיוק הכל, צודקים. ודווקא בגלל זה צריך לכאוב הלב שרמי לוי הולך הביתה. לא רק לאוהדי ראשון- כל השלושים!- אלא לכל מי שכדורגל עושה לו את זה.
רמי לוי הוא מאמן כדורגל טוב. פשוט ככה. בעונה שעברה הוא אימן לפרק זמן קצר את קבוצת הכדורגל שלי. חטפנו שביעיה בחיפה, ועדיין. חד וחלק מאמן מוצלח, נבון, מנהל משחק מוכשר, שמפיק הרבה משחקנים והם מצידם אוהבים לבוא לאימונים ולשמוע אותו. הוא יודע כדורגל, הגיוני, מחושב, ואיש אינטליגנטי, צנוע, מהבודדים בין מאמני הליגה שסתם כייף לשבת אתם בבית קפה ולדבר. לא רק על ניסן קפטה.
נקרא מזלו ורמי לוי בא משכונת התקווה. גם בבני יהודה הוא היה, מה שקראו פעם קשר הורס. האפיל שלו תמיד היה מוגבל. יחסי ציבור, מה שקוראים היום- אין. משם, מהסטטוס המקורי של מישהו כמו רמי לוי, אין הרבה סיכוי למוביליות. רק לקבוצות במשבר אתה יכול להגיע. כשהקו של שייע תפוס וכשסיני עסוק לוקחים אותך, כשהדיל כולל תכתיבים מלמעלה, כסף קטן והמון רעש על הקווים. משך הזמן שמוקצב לך ליישם פילוסופיית כדורגל הוא בדיוק במספר המחזורים שנותרו עד לסיום העונה.
יש כאלה, שבעזרת הצטרפויות מקרים נדירות, לוקחים את הצ'אנס וממריאים. אלי כהן, נגיד. זה שעכשיו נופל כל הדרך חזרה. לרוב התנאים פשוט אכזריים מדי בשביל לשרוד. היו"ר האידיוט שלך, שעשה קצת כסף בקבלנות, בטוח שלאימפריה הדמיונית שלו מגיע יותר מאיזה רמי לוי שמפסיד דקה 90 להפועל תל אביב. עם נפלת לקבוצה עם עירייה על הראש- בכלל חבל לך על הטיים. לא נתת מספיק חומר לכתב החצר של העיתון- אוהו, אתה אבוד, חבר.
לא כייף להיות רמי לוי, מאמן כדורגל טוב. אתמול בערב האיש הזה ויתר על העונג לשבת מול חבורה של כסילים עם סיגרים, ולנסות להסביר להם למה הוא צריך להמשיך לאמן את הקבוצה שלהם. נשבר לו, אז הוא זרק את המפתחות בתיעוב והלך הביתה. לבוסים שלו אין מושג כמה שזה מגיע להם. הם הולכים לגלות את זה בשבעת המחזורים שנשארו עד לסיום העונה.
אינשאללה, עירוני ראשון לציון הפיקטיבית הזאת תרד ליגה. עוד לא מאוחר מדי. מישהו אחר, פחות הגון וסנטימנטלי מרמי לוי, היה שמח לאיד כשזה היה קורה.
להיות רמי לוי
4.4.2001 / 9:58