ילדים, לאן נעלמו שרי הימין?

ראש הממשלה שרון שינה את עורו, והפך להיות קבלן הביצוע של תוכניות "השלום" מבית מדרשם של פרס, ביילין ושותפיהם. הממשלה "הימנית" בראשותו, ובהשתתפות כל מפלגות המחנה הלאומי, נגררת אחרי הרפתקאות ההתנתקות – שאינה אלא שטחים תמורת טרור - והגדר על "הקו הירוק" – שהיא גדר מדינית במסווה של פתרון ביטחוני שקרי - כמי שכפאה שד. ראש הממשלה נבחר על סמך מצע השולל מכל וכל הקמת מדינה פלסטינית בארץ ישראל המערבית, אבל בפועל הפך למקדם "חזון" המדינה הפלסטינית, לצד ישראל בתחילה- ועל חורבותיה בהמשך. ראש הממשלה נבחר על-ידי מחנה שוללי "שלום" אוסלו ונפגעי מלחמת אוסלו אבל אלה שבחרו בו שותקים, ומאפשרים לו להיכנע לטרור במקום להילחם בו.

לנוכח שתיקתם הרועמת ואוזלת ידם של שרי המחנה הלאומי, באגף הימני של הליכוד ובמפלגות שמימין לו, ראוי להיזכר ב"ראיתיכם שוב בקוצר ידכם" של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק:

"... ואם אוזלת יד כולכם גם יחד מהושיע לנפשכם,
האין איש ביהודה, האין אחד בכל-מערכותיכם
גבר חיל, מושל בעוז, גדל-רוח ונגיד-עם,
תקיף ובר לבב, שבט ברזל ותבונות כפים עמו,
אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק-יד
... איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע!
איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה! –
ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה."

לפני מאה שנים, בשנת תרס"ג, מייד אחרי פוגרום קישינוב הנורא, כתב ביאליק את "על השחיטה". ביאליק שאל "וכבר אוזלת יד אף-אין תקווה עוד – עד-מתי, עד-אנה, עד-מתי?", קבע כי "כל הארץ לי גרדום" וטבע את מטבעות הלשון האלמותיות, "אם יש-צדק – יופע מיד!" ו"נקמת דם ילד קטן עוד לא-ברא השטן". הציונות קמה כדי למנוע את המצב של "כל הארץ לי גרדום", ולמרות זאת שרי הימין – בשתיקתם – מאפשרים מצב זה. אדריכלי אוסלו סולקו כדי ש"לא תהי למוות – לערפאת ומחבליו – ממשלה", ולא כדי שממשלה בראשות שרון תעניק לערפאת - או לבובה מטעמו, או ליורשיו – ממשלה. לא אצל ערפאת דרושות רפורמות – מדינה פלסטינית היא אסון לישראל עם ערפאת או בלעדיו – אלא בחשיבה הישראלית והציונית.

שרי המחנה הלאומי בכלל והליכוד בפרט, עד מתי תימשך שתיקתכם? האם הליכוד זכה ב-40 מנדטים רק כדי ש"חזון" פרס/ביילין יוגשם בידי שרון? עד אנה תתנו יד לסיסמא המטופטפת לאוזנינו כאילו ההתחפרות מאחורי גדר קורי העכביש וטרנספר של יהודים מבתיהם בלב ארצם הם גירסת 2004 של הציונות, בדיוק 100 שנים אחרי מותו של חוזה המדינה, ולא תאמרו בקול רם כי מדינה פלסטינית – לצד ישראל בתחילה ועל חורבותיה בהמשך – היא צרה צרורה?! עד מתי?!

שרי המחנה הלאומי, הנאלמים והנעלמים, שבחייהם מן הכסא לא נפרדו – זו יכולה להיות שעתכם היפה ביותר: אם תבהירו לאריאל שרון שעם מדינה פלסטינית כמטרתו, לא תהיה לו ממשלה

ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.