אמבלייז בכתב הגנה נגד זאבי: "מדובר בתביעה חסרת יסוד, קנטרנית וסחטנית"

אמיר הלמר

חברת אמבלייז (לשעבר גיאו), באמצעות משרד עוה"ד ד"ר י. ויינרוט ושות', הגישה היום בביהמ"ש המחוזי בתל אביב את כתב הגנתה בתביעת חברת מלם , שבבעלות איש העסקים גד זאבי, לקבלת 50.1% ממניות אמבלייז, הנסחרת בבורסה של לונדון לפי שווי של 660 מיליון דולר נכון להיום.

בכתב ההגנה דוחים אמבלייז ומייסדיה, נפתלי שני, אלי רייפמן, צורי דבוש ואחרים, את כל טענות מלם כלפיהם, בטענה כי "מדובר בתביעה חסרת יסוד, קנטרנית, וסחטנית". כמו כן מבקשת אמבלייז מביהמ"ש למחוק את תביעת מלם על הסף.

כזכור, בתביעה שהוגשה לפני כחודש טענה מלם כי בשנת 1994, כשעוד היתה בשליטת המדינה, היא השקיעה כ-400 אלף דולר תמורת 50.1% ממניות הסטארט אפ גיאו אינטראקטיב, שחיפש מימון ראשוני לפעילותו.

טענתה העיקרית של מלם בתביעתה היתה כי מייסדי גיאו הציגו בפניה מצג שווא באשר למצבה של החברה, שתואר כקודר, וכאילו אין בחברה שום פיתוח בעל ערך. לאור מצג זה, טוענת מלם, היא החליטה להיפרד מהשידוך עם גיאו ולהציל את השקעתה.

מלם טענה בתביעתה כי מערכת היחסים בין הצדדים תוארה באופן שקרי ע"י גיאו בהסכם ההיפרדות שנחתם בין מלם לבין גיאו, ולפיו ההשקעה תוארה כהלוואה, ואילו הקצאת המניות בגיאו תוארה כ"הקצאה על תנאי".

טענה נוספת שהעלתה מלם היתה כי פיתוח טכנולוגיית האמבלייז - "ביצת הזהב" של גיאו, החל עוד בטרם חתמה מלם על הסכם ההיפרדות, שכן כעבור שבעה חודשים בלבד ממועד היפרדות הצדדים, הגישה גיאו בקשה לרשם הפטנטים בארה"ב לרישום טכנולוגיית האמבלייז כפטנט.

כאמור, ביקשה מלם בתביעתה, שלמעשה היתה לסעד הצהרתי, כי ביהמ"ש יצהיר כי הסכם ההיפרדות עליו חתמה מלם עם מייסדי ובעלי השליטה באמבלייז - בטל, או לחילופין בוטל כדין ע"י החברה, ויורה להעביר לידה 50.1% ממניות אמבלייז.

אמבלייז מצידה דוחה היום את כל טענות מלם, וטוענת כי מלם עושה בתביעתה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, בהגישה תובענת סרק חסרת יסוד.

אמבלייז טוענת כי מלם מעוניינת כי תביעתה, נגד חברה ציבורית בעלת מוניטין עולמי, תהווה מטרד, אשר יאלץ את החברה ויזמיה להתפשר עימה, על אף העובדה שבתביעה לגופה אין כל ממש.

לגופו של עניין, טוענת אמבלייז כי היפרדות הצדדים באפריל 95 נעשתה ביוזמת מלם וכי הסכם ההיפרדות בו נקבע במפורש כי הקצאת המניות לא נעשתה מעולם וכי אמבלייז תשיב את הכספים שקיבלה, כפי שאף עשתה (כ-590 אלף דולר), מדבר בעד עצמו.

בנקודה זו מוסיפה אמבלייז כי טענותיה של מלם כאילו ההסכם אינו משקף את המציאות וכי היא נאלצה למעשה לשקר בהסכם בכדי להבטיח את ההיפרדות היא טענה שקרית. לטענת אמבלייז, בדו"חותיה הכספיים של כלל מחשבים, החברה האם של מלם, מודה למעשה כלל כי מעולם לא בוצעה הקצאה, וכי למעשה בוטלה הקצאה עתידית והוחזרו כספים שניתנו על חשבונה.

יתירה מכך, אף בתשקיף של כלל מחשבים נאמר במפורש בהתייחס להיפרדות של מלם וגיאו כי "המניות האמורות לא הוקצו".

טענה נוספת שמעלה אימבלייז מתייחסת לשיהוי הרב שעבר בין המקרה להגשת התביעה. אמבלייז טוענת כי כבר במהלך חודש פברואר 1996 הציגה גיאו בתערוכה בגרמניה את תוכניותיה העתידיות ואת הטכנולוגיה העתידית שלה, ובאוקטובר 1996 אף מלם מודה כי ראתה את התשקיף שהוציאה גיאו לקראת הנפקתה כך שלא ברור מדוע התעכבו במלם במשך כ-5.5 שנים בהגשת התביעה.

אמבלייז טוענת כי כל טענותיה של מלם לתרמית ומצגי שווא הן שקריות ודינן להידחות. מעבר לכך, לטענתה המרכזית של מלם כי טכנולוגיית האימבלייז של החברה פותחה עוד בטרם נחתם הסכם ההיפרדות והוסתרה מפניה אין כל אחיזה במציאות, ומלם אינה מביאה לכך אף שמץ של ראיה.

במסגרת כתב ההגנה הגישה אמבלייז גם בקשה למחיקה על הסף של התובענה. בבקשה זו טוענת אמבלייז כי מאחורי הסעד ה"הצהרתי" התמים לכאורה של ביטול הסכם ההיפרדות, ואשר התובעת שילמה בגינו אגרת בית משפט בסך של 1,631 שקל, מסתתרת למעשה תובענה כספית בסכום עתק של 873 מיליון שקל (נכון ליום 7/3/01, מועד הגשת התובענה), שבגינה היתה צריכה מלם לשלם כ-22 מיליון שקל אגרה.

לפיכך, טוענת אמבלייז, כי הגשת התביעה כאשר הסעד המבוקש הוא הצהרתי, היא למעשה התחמקות מלשלם לקופת המדינה את האגרה המתחייבת, ואך בגין זה על ביהמ"ש למחוק את תביעתה של מלם על הסף.

אמבלייז ומייסדיה טוענים עוד, כי גם הסעדים שדורשת מלם בתביעתה אין באפשרות ביהמ"ש לתתם, שכן למעשה מבקשת מלם כי אמבלייז תקצה לה מניות חדשות - דבר בלתי אפשרי לנוכח היותה של אמבלייז חברה ציבורית, כשהדבר יפגע בקניינם של בעלי מניותיה מהציבור.

כמו כן, טוענת אמבלייז כי את הדרישה להשיב את המניות לא ניתן אף להפנות לחברה או ליזמיה, שכן במקור דובר על הסכם השקעה בו הוקצו כביכול מניות למלם, ומשבוטל ההסכם בוטלה ההקצאה ואין בידי החברה או בעלי מניותיה את המניות אותן דורשת כעת מלם.

לפיכך, טוענת אמבלייז, כי כל שיכולה היתה מלם לתבוע, כאמור, הוא את שוויין הכספי של המניות שאבדו לה, או לחלופין - הקצאתן של מניות חדשות. ומלם בחרה שלא לתבוע אף אחד מסעדים אלה, ובמקומם תבעה סעד שברור כי היא אינה זכאית לקבלו.

לנוכח כל זאת ואף מטעמים של היעדר יריבות בין חלק מהנתבעים לבין מלם, מבקשת אמבלייז כי ביהמ"ש ימחוק את תביעתה של מלם על הסף. מאמבלייז נמסר כי החברה נערכת לתבוע נגדית את מלם ואת מפעיליה על הנזקים שנגרמו לה מהתביעה.

מאמבלייז נמסר כי כעת שוקדים עורכי הדין של החברה על הכנתה של תביעה שכנגד שתוגש כנגד מלם. וזאת, לאור טענתה של אמבלייז כי תביעת מלם הוגשה בחוסר תום לב והתנהגות שכזו הינה רשלנית וגרמה לחברה נזק המתבטא ראשית בהוצאות הרבות שהוצאו לצורך טיפול בתביעה, וכן נזק מקצועי שעלול להיגרם מתגובת הגורמים המקצועיים של השוק לכתב התביעה ושעדיין לא ניתן לכמתו בכסף.