בדומה לרעיונות רבים וטובים אחרים המעצבים את השיח המקובל על דמות האישה - סקס והעיר הגדולה למשל - גם יום האישה הבינלאומי, אם שאלתם את עצמכם, נולד בניו יורק. ב-8 במרץ 1857 החליטו מאות פועלות במפעלי הטקסטיל בעיר שנשבר להן משעות העבודה הארוכות, מהשכר הנמוך ומתנאי העבודה הבלתי אנושיים - ופתחו בשביתה. הרושם שהותירו אותן נשים אמיצות היה כה עז ומפתיע, עד שהוחלט למסד את התאריך ולציין אותו מאז בעולם כולו.
רגע לפני יום האישה 2004, כמעט 150 שנה מאוחר יותר, כרוניקת העיתונים היומיים משקפת מציאות אחת ויחידה: זה לצד זה מרוחים סיפוריהן המדממים של נשים אומללות שהותקפו בידי גברים אלימים. האחת נדקרה למוות, השנייה קפצה מהמרפסת בניסיון להימלט מבעלה, האחרת נאבקת על חייה. צירוף המקרים הרבים האלה מאפשר לספוק כפיים ולצקצק תהייה רבת משמעות: תראו מה זה - דווקא עכשיו, קרוב כל כך ליום האישה! היש סמלי מזה?
כמו מדי שנה ב-8 במרץ, גם השנה יוקדש היום המכונה "יום האישה הבינלאומי" לסיקור מצבו העגום של המיעוט - שהוא בכלל רוב - הגדול ביותר בעולם. גם השנה, אם לא יהיו הפתעות, שוב יאיישו נשים פאנלים משמימים, על תקן עדות ממקור ראשון על הקשיים, הקיפוח, האלימות והפערים. מרצה מכובדת תסביר כמה סנטימטרים נוספו לתקרת הזכוכית המתעבה, ודמות מטושטשת פנים ומעוותת קול תספר על החיים במקלט לנשים מוכות. זהו מצבו של המיעוט המכונה "נשים" על פי היום החגיגי המוקדש לו, ב-2004, כמו גם בשנים שלפניה, כמו גם ב-1857.
חוקי הטבע האכזריים כבר הוכיחו מזמן שימים מיוחדים המוקדשים לקבוצות שונות או לעקרונות חשובים, הם מתכון בטוח לדחיקתם אל מחוץ לסדר היום בכל יתר 364 הימים בשנה. שהרי הפועלים ימשיכו בעבודתם השחורה גם למחרת ה-1 במאי, בני האדם ימשיכו לזהם את האוויר ומקורות המים מיד בתום "יום החיבוק לכדור הארץ", ולספריות העיוורים שוב לא יימצא תקציב אחרי חנוכה. יום האישה הבינלאומי, ובשמו המדויק יותר - יום האישה המסכנה הבינלאומי, מבטיח כי עולם כמנהגו ינהג גם ב-9 במרץ.
לא צריך להיות מנוי על "דבר הפועלת" כדי להבין שהפערים במקומות העבודה, בשכר, ובקידום לא ייעלמו ביום אחד. ודווקא משום כך קצה נפשנו בקונצנזוס החד-שנתי הזה של אומללות וקיפוח. נמאס מהמוטיב החוזר של 'ימי האישה', המציג את הנשים כזן עדין, חסר אונים, הזקוק להגנה ולהעדפה מתקנת. מהמסר שאישה מצליחה היא אחד מפלאי עולם, שיש להעלות על נס ולנסות להבין איך בכל זאת, זה קרה.
יום האישה הבינלאומי הוא יום של חשבון נפש מדומה, שמרגיע את המצפון ומאפשר להסיר את הבעיות מהאג'נדה כשהתאריך מתחלף. יום האישה שבין השורות קורא "מסכנות כל העולם התאחדו", הופך את הנשים ללא יותר מאייטם, ולכל היותר, ליום שידורים מיוחד. רוצים שיוויון? תנו לנו 182.5 ימים, לפחות.
יום האישה המסכנה
שירלי אכסלרוד
8.3.2004 / 12:24