פרדי נגד ג'ייסון

בדבר אחד בולט, חוטא פרדי נגד ג'ייסון. הוא נופל אל תוך קלישאות שנות ה-90 המאוחרות בסרטי המתח/ האימה. סטייל "הצעקה", "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" וכדומה. מסרט אימה הוא הופך לעוד מותחן נעורים בו ניתן לראות ציצים מסולקנים קופצים כאילו אין מחר.

אלוהים ישמור, ציצים מסולקנים ברחוב אלם? איפה הזמנים היפים של סרטי שנות ה-80 מהם נהנית לפחד ובקושי מצאת כוסית אחת לרפואה. ואם היא כבר הייתה כוסית, היא הייתה כוסית אמיתית ולא מוכת מותגים כמו הבנות שנרצחות ברחוב אלם הנוכחי.

ומה נגיד על ג'ייסון? הוא, שהשאיר אותנו ערים (אפילו יותר מפרדי) בלילות החמים של החופשים הגדולים, מתבזה בסרט שהופך אותו לדמות חסרת אופי, ייחוד או יכולת להגיד או לעשות את מה שבאמת בא לו. כאילו הוא דופק חשבון עד שאפילו אמא שלו מתביישת בו.

הניסיון לעשות סרט אימים שיפגיש את כוכבי האימה של פעם עם המציאות היומיומית נכשל משהו, אם כי קשה שלא להתרגש מהפגישה המחודשת עם קרוגר, בטח לפני פורים. אתם זוכרים את הימים שכולם היו מתחפשים כאן לפרדי קרוגר?

נדמה שבדי.וי.די ובצפייה משותפת החוויה הופכת דווקא מגניבה יותר ונוסטלגית יותר מאשר הצפייה בקולנוע. מריצים דאחקות, הבנות מפחדות לרגע ואוכלים פיצה עם פפרוני. טעם של פעם.

בחלק התוספות ניתן לשמוע את רוברט אנגלונד ורוני יו הבמאי והכוכב הידוע, מדברים לעניין אבל מתחמקים מלענות על שאלות קשות שלמעשה הם לא שואלים את עצמם כמו למשל איך יכול להיות שמפוטנציאל כל כך גדול ועם אנשים שכבר עשו משהו בתחום האימה, יצא מוצר שהוא אעפס לא בשר ולא חלב. או במילים אחרות, מסחטת כספים חסרת בושה. ואולי פרדי וג'ייסון הם לא סתם נערי פוסטר? אולי פרדי וג'ייסון עדיין מפחידים? אולי אני כבר עברתי הלאה?