קרב הספינים בפרשת הקשר שרון-טננבוים

הסקופ שהתפוצץ שלשום במעריב, בהדף של 12 עמודים, היה מעין תשובה ארוכה לשאלה שהטרידה את כולם – למה שרון התאמץ כל כך לשחרר את אלחנן טננבוים? התשובה היתה קונספירטיבית במהותה – ומכאן הכותרת הרב משמעית "הקשר": שרון התאמץ כל כך משום שהוא מכיר באופן אישי ועסקי את חתנו של טננבוים. וכולנו הרי יודעים מה קורה כששרון מכיר מישהו באופן חברי ועסקי: בדרך כלל מבקר המדינה צריך להידרש לזה בשלב זה או אחר.

הגישה הזו, של דיבור ישיר מגרונו של "העם", קיבלה ביטוי הן בשאלה שנוסחה בשם "מדינה שלמה" המתחבטת חודשים ארוכים בקושיה מדוע נלחם ראש הממשלה בלהט ובעקשנות לשיחרור טננבוים, והמשיכה בפניה הישירה של בכירי כותבי הטורים של מעריב, דן מרגלית ובן כספית, אל ראש הממשלה. שני הטורים ניתנו בתוך מרכאות, כאילו הם משוחחים עם שרון, וכספית אף פנה אליו בגוף שני.

דרך הסיקור של מעריב מיצבה את שרון כדון קורליאונה, סנדק ותיק, הממשיך לסדר עניינים עבור פקודיו לשעבר. כך למשל בראיון עם החותן: "לאורך השנים – מעיד שמעון – כאשר מישהו מחבריו, סוחרי יפו הבולגרים, היה צריך משהו: רישיון רכב, רישיון עסק, או כל דבר אחר, הם היו פונים לכהן ומבקשים: 'שמעון, תעשה טובה, תפנה לאריק שיעשה לנו פרוטקציה'".

וכך הצטרפו רישיונות הרכב שהחברים הבולגרים של כהן ביקשו משרון לסדר אל מה שמפעיל את כל הסיפור הזה, מה שאפשר כבר לכנות בשם הקוד "לאור הפרשות הקודמות" שעליו חזרו אתמול שוב ושוב. מעריב אינו טוען ששרון קיבל טובת הנאה מכהן, או שהיתה מעורבת כאן פרוטקציה. הוא לא צריך. "כל הפרשות הקודמות" עושות זאת עבורו.

לקראת סוף כתב האישום העיתונאי נגד שרון, מופיעה כפולת עמודים תחת הכותרת: "כל זה בשבילו" – מעליה מופיעה תמונתו של רון ארד כנווט צעיר. הכפולה הזו אמורה לספק את התשובה למי שהרהיב עוז ושאל בספק למה כל זה צריך לעניין אותו. למה?!? בגלל רון, רון ארד.

הקורא המזלזל בסיפור יכול היה להתנחם בזרועותיו של משה ורדי. לידיעות היה את הסיפור על המפליל שבחותנים הישראלים אבל העיתון של המדינה בחר להשתין בקשת רחבה על חשיבותו. החותן קיבל בוקסה בינונית מינוס בעמוד 4 של העיתון, מתחת להישגיו הרומטיקו-סקסואליים של טננבוים. מצד שני בידיעות כמו בידיעות, בבוקסה הופיע שם התואר האולטימטיבי: ראיון ראשון. האם היה כאן שיקול דעת עיתונאי אמיתי שנתן הערכת חסר מושכלת לסיפור הזה, או שמא מדובר בספוילר של הסקופ הדנקנרי? למוזס פתרונים.

הפוליטיקאים מהימין קצת גילו את סופו של הסרט, כשהיו החריפים ביותר בתגובתם, ובקשר שעשו בין הפרשה החדשה לתוכנית ההיתנתקות. ניסן סלומיאנסקי מהמפד"ל טען שאם שרון אינו יודע כלום, אולי הוא גם לא יודע מספיק על תוכנית ההיתנתקות. שאול יהלום חתך מיד ל"אם זה נכון – שרון צריך להתפטר". בני הברית הטבעיים היו ח"כים מהשמאל ששמחו לשוב ולדון בשאלת כשירותו של שרון (יוסי שריד). שרי הליכוד לא יצאו מגדרם: ביבי נתניהו שמח להצטרף לשתיקתו של הנשיא, רק שהפרצוף שלו דיבר לא פחות מפרצופו של שרון בערב. טומי לפיד שוב התלונן על "המבוכה" ששרון גורם, ורק אולמרט, האהבה החדשה בלשכת ראש הממשלה, ניסה להוריד את הנושא מהפרק בטענה של חוסר הגיון. חותם הכשרות של הח"כים היה מיקי איתן. האיש שלא ידע פחד מהו והעיז לצאת נגד עמרי שרון, העדיף הפעם לתמוך במשפחה לוחמת: "אני מאמין לו", אמר. שמעון פרס, בשם מפלגת העבודה, דיבר על משבר האמון של העם בשרון, ודרש כי מבקר המדינה יחקור את הפרשה.

את "ערב חדש" בערוץ הראשון הנחה דן מרגלית, שבטור שלו במעריב קבע שאי אפשר להאמין יותר לשרון. ב"ערב חדש" הוא דווקא סייג מספר פעמים ש"אף אחד לא אמר שהתחקיר של מעריב נכון", והניח לדליה איציק, בתפקיד הבחורה שקמה בבוקר ולא מאמינה שזה ראש הממשלה במדינה בה היא חיה, לחלק מערופים למעריב. הקו של "ערב חדש" היה קו של תמיכה מוחלטת בסקופ של מעריב. אולי בגלל השעה המוקדמת בה שודר, עדיין לא הופיעה בתוכנית תגובת ראש הממשלה. מול איציק הופיע סגן שר התמ"ת, איש הליכוד מיכאל רצון, לא ממש קליבר בסגנון אהוד אולמרט.

אבל את המשקל החשוב ביותר נגד ראש הממשלה סיפקה הופעתו של פרקליטה של משפחת ארד, עו"ד אליעד שרגא, במה שכונה "תגובה ראשונה של משפחת ארד מאז עסקת השבויים". הופעתו של שרגא כנציגה של משפחת ארד הנעלבת, הכועסת והמאשימה נתנה את המימד הרגשי לסיפור. שרגא פירט את המשוואה: מצד אחד רון ארד, סרן בחיל אוויר שנינטש בארץ אויב והופקר שם; מהצד השני "דראג דילר" כפי שכינה את טננבוים, שישראל עשתה הכל כדי לשחררו, כולל שחרורו של האיש שיכול היה, בתיאוריה, להביא לשחרורו של ארד. אבל הדבר המעניין ביותר בדבריו של שרגא היה הגילוי מדוע החליטה המשפחה להגיב דווקא עכשיו. לא, לא בגלל שהיא חושדת במשהו לא כשר בעסקה, אלא משום שנודע לה שמשפחת טננבוים נפגשה עם שרון לא פחות מ-13 פעמים, "בעוד שחבריו של רון, הנאבקים להחזרתו, לא מצליחים כבר שלושה חודשים, לקבוע פגישה עם שרון". איך אמר דון קורליאונה: הכל אישי.

בתוכנית "שש עם אשרת קוטלר", בהנחייתו של אהרון ברנע ובכיכובו של אמנון אברמוביץ', הרוח היתה ניטראלית יותר, ונרשמו אפילו משבים לטובתו של ראש הממשלה. לאחר הראיון בו הכחיש שרון את הדברים, במופע אימים של טיקים ואי נוחות גופנית, חתם אברמוביץ במילים "כל איש יאמין למה שהוא רוצה להאמין" והבטיח חשיפות נוספות במהדורה המרכזית. חשיפות אלו התגלו כמסמכים מלשכת רה"מ המוכיחים, כביכול, שהעסקים עם כהן אינם מה שנראה. ערוץ 2 גם היה הראשון לפרסם את תגובת משפחת טננבוים, לפיה שרון לא ידע על הקשר.

תגובת הבומרנג לסיפור של מעריב נולדה בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום בערוץ 10. דווקא מול פרצופו הזחוח של סגן עורך מעריב, אבי בטלהיים, תהו המנחים האם לא היה כאן קצת "אובר דואינג" לנוכח העובדה שמדובר במקרה הטוב באי גילוי נאות, לא בבגידה.

במהדורות הערב עבר גם הסיפור אל הפסים הפוליטים שלו. כחלק מספין שיש להניח שנולד בלשכת שרון, עבר מרכז הכובד אל מי שעומד, לכאורה מאחורי הסיפור – הימין המנסה להפיל את שרון כדי למנוע את ההתנתקות. ספין הקורץ לשמאל ולמרכז: האם תצעדו יחד עם הנדל וסלומיאנסקי, שאל הספין את מצביעי שינוי והעבודה, האם תישארו במיטה החולה של עזה בגלל הקשר הבולגרי דמיקולו של אריק?

תחושת האובר דואינג היא הרוח המובילה היום בשני העיתונים שאינם "מעריב". כותרת הטור של נחום ברנע היא "ההר והעכבר". ברנע כותב כי יש לקבל את גרסת משפחת טננבוים ולשכת שרון כי אין "קשר" - לשון הכותרת של מעריב. "זה מה שמותר לצפות מאנשים הגונים, שקולים, מפוכחים", כותב ברנע. סבר פלוצקר ממשיך לתקוע סיכות בבלוני המתחרים וטוען כי "אין אחיזה להסברי קשר מפוקפקים ודחוקים כאלה". הכותרות הראשיות של "ידיעות" ו"הארץ" מוקדשות להצלחתו של טננבוים בפוליגרף ולגרסתו של שרון. ידיעות מרחיק לכת עד כדי סימפטיה לטננבוים המתוודה "נכון, אני זבל".

עדות להקטנת הסיפור ב"הארץ" ניתן למצוא בכך שיואל מרקוס לא הוזעק לפרשן, ופרט לפרשנות עניינית של יוסי ורטר, הנוגעת יותר בצדדים הפוליטיים של הסיפור, התייחס אליו רק מאמר המערכת. גם מאמר זה מחסל תוך פסקה אחת את הגילויים החדשים ומגמד את שאלת העסקה מול שאלת אמינותו הכוללת של שרון, בבחינת: הסיפור הזה, הסקופ המעריבי, הוא לא ממש הסיפור החשוב.

אבל במעריב לא מתרגשים, וממשיכים לפמפמם את הסיפור ההופך לקמפיין אנטי שרון מובהק. כדי לחזק את 47% מהנשאלים בסקר שלהם המאמינים כי שרון ידע על הקשר המשפחתי, הם מוצאים סתירות גם בדבריו של כהן על השאלה האם שרון ידע כי הוא טננבוים הוא חתנו, ועל הפעם האחרונה בה היו בקשר. הקמפיין של מעריב, ביום השני של הסקופ, ממשיך לערער על אמינותו של שרון וקורא לפוליגרף - לכל הפחות. עם זאת, לפי היחס בכלי התקשורת האחרים, נראה שהסיפור בדרכו למחלקת הזיכרונות המתוקים מרירים של דנקנר.