פופקורן, מישהו?

כמו אוהדי ספורט שרופים ערב משחק גמר לא שקול, כך ניסו הג'אנקיז הפוליטיים למצוא מתחת לאדמה סיבות להתלהב מ"יום שלישי הגדול" – עשרה פריימריס למועמדות הדמוקרטית לנשיאות, ביניהם שני הגדולים ביותר (קליפורניה וניו יורק) ביום אחד. לג'אנקי הפוליטי, זו מנה מרוכזת מהסם המועדף עליו.

אבל ככל שהלך היום הגדול והתקרב, ההתרגשות הפכה למאומצת יותר. ג'ון קרי כבר לקח 18 מתוך הפריימריס שלפני כן, והסקרים דיברו על ניצחונות סוחפים, לפעמים בהפרש של 1:2 בכל המדינות הגדולות. רק בג'ורג'יה היה לג'ון אדוארדס סיכוי ריאלי. בימים שלפני ההצבעה ניסו העיתונים, רשתות הטלוויזיה והאתרים השונים למצוא בכוח סקרים שיוכיחו שאדוארדס סוגר על קרי במרילנד, מצמצם מולו בג'ורג'יה, נושף בעורפו במינסוטה...כל דבר שיסתיר את העובדה שהמירוץ הזה, למעט עקיפה מלהיבה כבר בהקפה הראשונה, סיפק מתח במידה מועטה עד עלבון, והוא עומד להסתיים מוקדם באופן מרגיז.

ואז הגיע היום המכריע, ובכל זאת קיבלנו הפתעה אחת, ככה בתור ג'סטה לפני סיום. ורמונט, הראשונה שסגרה את קלפיותיה, היא מדינה קטנה ונידחת בקצה הצפון-מזרחי של ארה"ב, והיא מאכלסת בעיקר אנשים מזן אינדיבידואליסטי וחריג. כמה חריג? מספיק כדי לתת את 15 הנציגים שלה (או רובם לפחות) לאיש שכבר לא היה למעשה במירוץ – מושל המדינה לשעבר, הווארד דין. הכרת תודה לדין או בעסה על כך שלא ניתן להם להפגין את חיבתם לאיש שלהם כשזה עוד היה רלוונטי – בכל מקרה זו היתה מחווה יפה.

לאחר מכן באו כמה ניצחונות צפויים של קרי באזור ניו אינגלנד, כולל במדינה שלו, מסצ'וסטס. בג'ורג'יה באמת הסתמן קרב צמוד. סי.אן.אן. סירבו להמר על סמך קלפיות המדגם, וכשהתחילו לספור את הקולות אפילו הסתמן יתרון זעיר לאדוארדס. אבל אז התברר שקרי כתש את אדוארדס באוהיו, ועשה כך גם במרילנד, שרק יום או יומיים קודם סיפרו לנו שהיא צמודה.

ואז זה נגמר. כל המשחק המקדים שמכונה פריימריס הגיע לקיצו המעשי בשעה מוקדמת יחסית, כשנספרו רק מחצית מהקולות בג'ורג'יה, ואדוארדס עדיין הוביל. אבל אז סי.אן.אן חתכו מהאולפן ומפאנל הקשקשנים הזחוח שלהם (אפילו ג'ימי קארוויל עיצבן אותי קצת), ועברו למטה של אדוארדס. אם לא עקבתם אחרי הפריימריס הקצרים שהיו לנו, ואם אתם אוהבים לראות נואמים טובים בפעולה, כדאי לכם לקוות שג'ון אדוארדס ייבחר על ידי קרי כמועמד לסגן הנשיא. האיש יודע לדבר. הוא מחייך כל הזמן, וזה אפילו לא נראה מזויף. הוא מדבר בהתלהבות, אבל לא בהיסטריה. יש לו את הביצים לשים את הקלפים על השולחן ולדבר בגלוי על שתי אמריקות – השבעה והרעבה. אבל הפעם הוא דיבר על הקמפיין שלו, שעלה על ציפיות כל הפרשנים. מה שנכון: איש לא ציפה שהוא יהיה המתמודד הרציני האחרון מלבד המועמד הסופי. לאחר מכן הוא שיבח את קרי במלים חזקות ומלאות כבוד שסתרו את השמועות על חוסר חיבה הדדי בין שני הג'ונים. למחרת הגיעה ההודעה הרשמית על הפסקת הקמפיין.

הווארד דין המתין עד שהמועמדות שלו הפכה לקריקטורה. אדוארדס לא נתן לזה להגיע לכך. הוא פרש בעודו מוביל בג'ורג'יה (בסופו של דבר הפסיד גם שם, בהפרש של אחוז), אבל הוא ידע שזה לא באמת משנה. הוא פרש בקלאסה, בזמן שלו, עם החיוך על הפנים ובלי להראות אפילו לרגע בודד שהוא מאוכזב. כיף לראות מטאור בתחילת דרכו.

בסופו של דבר הגיע גם תור קרי לדבר. על רקע הידיעות על ניצחון ברוב עצום בניו יורק, נאם האיש שפתאום, חודשים לפני ועידת המפלגה, הפך למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב. קרי לא נואם טוב במיוחד. הוא אמנם לא מפגין שליטה מחפירה בשפה האנגלית כמו הנשיא הנוכחי, אבל יש לו נטייה להיתקע במקומות הכי לא מתאימים, והוא עצי, והמושגים שלו על איך אמור סנאטור להיראות ולהישמע ולשאת את עצמו הם... מיושנים משהו. אבל הוא מקרין שכנוע פנימי, וכשהוא אומר "אני יודע שיהיה קרב קשה, אבל אני לוחם", זה עובר מצוין. מצד שני, כשקרי מציין את עברו כלוחם קרבי ושנותיו הארוכות בעיסוקי מדיניות חוץ כסנאטור, ואז אומר: "אם ג'ורג' בוש רוצה להפוך את הביטחון הלאומי לנושא מרכזי בבחירות האלה, יש לי בשבילו שלוש מלים שאני יודע שהוא מבין היטב: בוא נראה אותך (bring it on)" – זה כבר קצת משומש. ה"בוא נראה אותך" הזה היה מה שאמר הנשיא בוש לטרוריסטים, בתגובה להתקפות הטרור והגרילה הראשונות של מחרחרי הבלגאן בעיראק. האמירה הזו נתפשה על ידי רבים כלא ממש בוגרת וראויה לנשיא, וקרי עלה יפה על האפקט של לזרוק ליריב שלך את היציאות המביכות שלו חזרה לפרצוף. אבל זה כבר נשחק. דחוף להמציא משהו חדש.

זהו, נגמרה ההרצה. אפשר לסמוך על אל שארפטון או דניס קוסיניץ', הצמחוני השולי, שיארגנו לעצמם עוד כותרת או שתיים לפני שהכל ייגמר (הם עדיין לא משכו את מועמדותם, שתכליתה לא היתה להיבחר, אלא להיחשף). בדרך יש עוד ועידת מפלגה, אבל בגדול הגענו לקרב קרי מול בוש – ובחזרה. לפנינו שמונה חודשים של מתח ותככים, של זיקוקים ונצנצים. בסוף גם יהיו הכרעות עם השלכה ישירה על עתיד האזור שלנו והעולם, אבל אל תתנו לזה לקלקל לכם את ההצגה. כבו בבקשה את האור. פופקורן, מישהו?