איתן אבריאל
חגיגת שכר הבכירים ברשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, תאגידים ציבוריים, מוסדות אקדמיים ובגופים הנתמכים על ידי המדינה המשיכה גם בשנת 1999 - כך עולה מדו"ח שכר הבכירים בסקטור הציבורי, שהוצג הבוקר על ידי הממונה על השכר באוצר, יובל רכלבסקי.
כך למשל מפרט הדו"ח כי בחברת החשמל היו 225 בכירים עם שכר של בין 40 ל-70 אלף שקל בחודש, ברשות הנמלים והרכבות היו 278 עובדים בשכר של מעל 50 אלף שקל, ברשות שדות התעופה היו 165 איש שקיבלו מעל 35 אלף שקל, בבנק ישראל - 146 עובדים עם שכר של יותר מ-40 אלף שקל, וברשות השידור - 126 עובדים עם שכר של יותר מ-30 אלף שקל.
כל המספרים מבוססים על חישוב העלות למעביד, אך אינם כוללים הפרשות לפנסיה, שכן רוב הבכירים בסקטור הציבורי נהנים מפנסיה תקציבית. לפיכך, כדי לקבל את העלות האמיתית של בעלי התפקידים יש להוסיף כ-25% על השכר החודשי.
שכר גבוה מקבלים גם כ-100 הבכירים בבית החולים איכילוב, שם המשכורות נעות בין 30 ל-58 אלף שקל לחודש, ובעיריית ת"א מקבלים כ-80 עובדים שכר שבין 18 אלף שקל ל-55 אלף שקל. משכורות גבוהות, המוכרות יותר מהסקטור העסקי, משולמות גם למאות בכירים באוניברסיטאות, שם קיבלו מאות דיקנים, פרופסורים ואנשי מנהלה שכר שנע בין 35 ל-70 אלף שקל.
החריגות
למרות שהיום החל הרבעון השני של שנת 2001, מתייחס הדו"ח למשכורות עובדי הסקטור הציבורי בשנת 1999, בה גדלו משכורות הבכירים בשיעור של עד 4% במונחים ריאליים.
הממונה על השכר מדווח כי באותה שנה נמשכה הירידה בהיקף חריגות השכר, בעיקר כתוצאה מפעולות בקרה ואכיפה, וכי הירידה בהיקף החריגות נמשכת ברציפות מזה 4 שנים, מאז התקבל החוק המאפשר לאוצר לאכוף את תקני המשכורות בכל הסקטור הציבורי.
על פי הדו"ח, חלה ירידה של 47.5% בממוצע בהיקף מספר הגופים שחרגו בשכר לעומת השנה הקודמת, וכי בכל קבוצות הגופים נרשמה ירידה בשיעור החריגה.
יחד עם זאת, היקף המקרים שטופלו עדיין זעום ביחס להיקף החריגות: בשנת 2000 נערכו על ידי האוצר 200 שימועים ונתקבלו 150 החלטות בנושאי חריגות שכר, אשר הביאו לחיסכון של כ-5 מיליון שקל. זאת, לעומת סך תשלומי השכר שדווחו במגזר הציבורי בשנת 1999 בהיקף של כ-31 מיליארד שקל.
הדו"ח מראה עוד כי ב-21% מהגופים הציבוריים נמצאו חריגי שכר, וכי 61% מהגופים שחרגו בשנת 1999 חרגו גם שנה לאחר מכן. הדו"ח מדגיש עם זאת, כי החריגות אותרו על ידי השוואה לשנים קודמות ובדיקת אחוז השינוי בשכר, כך שעובדים אשר חרגו בשנים עברו אך שכרם לא עלה מעבר לתקנות, לא דווחו, ויש בוודאי אלפים כאלה.
שכר ממוצע
ממוצעים לא מספרים בדרך כלל את הסיפור האמיתי, אבל נתוני הדו"ח על השכר הממוצע בסקטור הציבורי מראים כי השכר המשולם בו בהחלט לא נמוך, לפחות בכל הנוגע לבעלי תפקידים.
כך, שכרם הממוצע של בעלי התפקידים בכל הגופים הציבוריים, ללא עלויות מעביד ותשלומי פרישה או פנסיה, נע בין 27,300 שקל בגופים נתמכים לבין 10,452 שקל במועצות הדתיות.
אצל "בעלי השכר הגבוה" הממוצע הוא עוד יותר טוב, ונע בין 35 אלף שקל בתאגידים ציבוריים לבין 16 אלף שקל במועצות הדתיות. יודגש שוב כי השכר אינו כולל תשלומי פנסיה.
לצורך השוואה, ב-1999 עמד השכר הממוצע במשק כולו על כ-6,320 שקל לחודש, ואילו שכר המינימום עמד אז על 2,797 שקל לחודש. ב-1999 הועסקו בסקטור הציבורי 228 אלף עובדים, מהם כ-100 אלף ברשויות המקומיות, כ-55 אלף בחברות ממשלתיות, כ-22 אלף בתאגידים ציבוריים וכ-35 אלף בגופים נתמכים.
גופים נתמכים
הגופים הנתמכים על ידי המדינה הם ללא ספק שיאני השכר, גם במונחים של כמות הבכירים ושכרם, אך גם בממוצעים של בעלי התפקידים.
כך מתברר, כי בגופים אלה עמד השכר הממוצע (עלות) על כ-37.8 אלף שקל לחודש, בחברות הממשלתיות - 30.4 אלף שקל לחודש, תאגידים - 31.6 אלף שקל לחודש.
את הרשימה סוגרים איגודי הערים עם 27.1 אלף שקל, רשויות מקומיות עם 25.8 אלף שקל לחודש, חברות עירוניות עם שכר ממוצע של 23.3 אלף שקל, והמועצות הדתיות עם שכר בכירים ממוצע של 13.5 אלף שקל לחודש. השכר הממוצע לכל בעלי התפקידים עמד על 27,193 שקל לחודש, עלייה ריאלית של 3.5% ביחס לשנת 1998.